דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (2002)
מדליית גתה (1999)
מדליית תיאודור הויס (2000)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרייבורג
קצין גבוה בלגיון הכבוד
מפקד מסדר האמנויות והספרות
אנדריי גבריאל פלשו (ברומנית: Andrei Gabriel Pleșu, נולד ב-23 באוגוסט1948 בבוקרשט) הוא פילוסוף, מסאי, עיתונאי ומבקר ספרות ואמנות רומני. היה מעורב בחיים הפוליטיים וכיהן כשר התרבות (1991-1989) בממשלת פטרה רומאן ושר החוץ (1999-1997) של רומניה בממשלת ראדו וסילה ומאוחר יותר, בימי כהונתו של הנשיא טראיאן בססקו יועץ נשיאותי לענייני חוץ (2005-2004). פלשו מכהן כפרופסור לתולדות האמנות והפילוסופיה של הדת באוניברסיטת בוקרשט. הוא מייסד מכללת New Europe בבוקרשט ושל מגזין התרבות "Dilema Veche" (דילמה וקה - "הדילמה הישנה"). תחת פיקוחו נהפכה "ההוצאה לאור הפוליטית" בבוקרשט להוצאה לאור "הומניטס".
ביוגרפיה
ילדותו וצעירותו
אנדריי פלשו נולד בשנת 1948 בבוקרשט כבנם של ראדו פלשו, רופאמנתח, ושל זואֶה לבית רדולסקו. הוא בילה את רוב נעוריו בכפר. בשנת 1955 התחיל את לימודיו בבית ספר יסודי בסינאיה, למד אחר כך בשנים 1955–1957 בבית ספר כפרי בפרסקוב, בעמק נהויו שבמחוז בוזאו, מולדתו של המשורר וסילה ווייקולסקו. לעיתים קרובות חזר בחופשות לבלות בהרים.
פלשו סיים את בית הספר היסודי בבוקרשט בשנת 1959 ולמד בהמשך בתיכון ע"ש "ספירו הארט" בבוקרשט, במגמה ההומניתבו סיים כתלמיד מצטיין.[1]
אחר כך בשנים 1966–1971 למד, גם כן בהצטיינות, תולדות האמנות באוניברסיטת בוקרשט וסיים תואר ראשון בשנת 1971. עבודתו לתואר הראשון BA, תחת הדרכתו של יון פרונזטי (1985-1918), דנה ב"ערכים הניסויים של הצורות" ושאבה השראה, בין השאר מציורי הנופים ההולנדים שבמוזיאון ברוקנטל שבסיביו.[2] באותה שנה קיבל משרת חוקר במכון לתולדות האמנות של האקדמיה הרומנית. בשנת 1972 הוא התחתן עם קתרינל מריה לבית פטרוליאן, בתו של הגאולוג ניקולאיה פטרוליאן, חבר האקדמיה הרומנית, ומתרגמת של ספרים מן ההגות הקלאסית המודרנית (ולטר בנימין, חנה ארנדט, אריק רוברטסון דודס, אלסדייר מקינטאייר וכו'). כסטודנט התקבל למפלגת היחיד השלטת באותה תקופה ברומניה, המפלגה קומוניסטית. בדיוק באותן השנים אחרי תקופה של ליברליזציה מסוימת, התחיל מנהיג רומניה ניקולאה צ'אושסקו לכפות מחדש על עמו מדיניות של דוגמטיות ודיכוי ץןף התבצרות בפני השפעות התרבות החופשית שבמערב, וזאת בשם ערכים פטריוטיים ופרולטריוניים מזויפים. במאי 1982 סולק פלשו מן המפלגה בגלל השתתפותו בחוג בית למדיטציה טרנסצנדנטלית, מלכודת שבוימה על ידי הבולשת נגד אינטלקטואלים שסר חינם בעיני המשטר.[3]
מבחינה פוליטית פלשו הזדהה בסתר עם רעיונותיהם של אלכסיס דה טוקוויל ושל רמון ארון, שכתביהם הגיעו לידו. כסטודנט וכחוקר צעיר נהנה פלשו מקרבה למנטורים מלומדים ובעלי יושרה אינטלקטואלית כמו אאוג'ן סקילרו, שטפן נניצסקו ודן האוליקה ומחברותם של עמיתים בני דורו שכמוהו לא הלכו בתלם כמו גבריאל ליאיצ'אנו או יואן פטרו קוליאנו וושל הוגים בני הדורות המבוגרים יותר כמו פטרו קרציה, פטרו צוציה, דינו פילאט, אלכסנדרו פלאולוגו ואחרים.[2]
המשך לימודיו והתחלת הקריירה האקדמית
בשנים 1975–1977 קיבל פלשו מלגה מהקרן הגרמנית "אלכסנדר פון הומבולדט" שאיפשרה לו השתלמות בבון ובהיידלברג. ב-1978–1982 יחד עם גבריאל ליאיצ'אנו השתתף פלשו בהרצאות הבלתי פורמליות והחצי-מחתרתיות של הפילוסוף קונסטנטין נויקה בפלטיניש. ב-1980 סיים באוניברסיטת בוקרשט את עבודת הדוקטורט שלו בתולדות האמנות בנושא "חוש הטבע בתרבות האירופית" והתמנה למרצה זוטר בפקולטה לאמנות באוניברסיטת בוקרשט. הוא לימד היסטוריה ובקורת האמנות המודרנית הרומנית. אך בשנת 1982, עקב "פרשת המדיטציה הטרנסצדנטלית", נאסר עליו ללמד שוב באוניברסיטה ונאלץ לעבוד כיועץ באיגוד האמנים. בשנים 1983–1984 התאפשר לו שוב לצאת ללימודים בגרמניה בעזרת מלגה נוספת של קרן הומבולדט. על אף הקשיים לא התכוון לערוק למערב ובשובו לרומניה מצא עבודה במכון להיסטוריה של האמנות.
באפריל 1989 עקב תמיכתו במשורר הדיסידנטמירצ'ה דינסקו פוטר פלשו מהמכון להיסטוריה של האמנות. הוא "הוגלה" בכפר טסקאן, באזור ברשט-טזלאו, במחוז בקאו ונאסר עליו לפרסם.
אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי
אחרי המהפכה הרומנית (1989) נמנה פלשו עם מייסדי "מכללת אירופה החדשה", מכון בין-תחומי ללימודים מתקדמים הממוקם בבניין משותף עם שגרירותשווייץ בבוקרשט ועמד בראשו החל משנת 1994. הוא היה גם אחד ממקימי המגזין לתרבות "דילמה" (הקושיה), בימינו "דילמה וקה" (Dilema veche - הקושיה הישנה) אותו ניהל אחרי 1993.
בשנים 1991–1997 כיהן כפרופסור להיסטוריה של האמנות באקדמיה לאמנויות בבוקרשט וכפרופסור לפילוסופיה של הדת בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט. באותו זמן ניהל פעילות ספרותית ועיתונאית ענפה.
שר התרבות
בשנים 1989–1991 כיהן פלשו כשר התרבות הראשון של רומניה הפוסט-קומוניסטית.
בעת כהונתו דאג להפיכת "ההוצאה לאור הפוליטית" (Editura politică) להוצאה לאור "הומניטס" (Humanitas) ומינה בראשה את ידידו ושותפו הרעיוני גבריאל ליאיצ'אנו. כמו כן בזמנו נהפך "המוזיאון לתולדות המפלגה הקומוניסטית" ל"מוזיאון האיכר הרומני" ומינה בראשו את האמן הוריה ברניה.
ב-1997–1999 כיהן כשר החוץ של רומניה. ב-2000–2004 פלשו היה חבר במועצה הלאומית לחקר ארכיוני הסקוריטטה (הבולשת הקומוניסטית). בסופו של דבר התפטר מתפקיד זה כמחאה נגד הלחצים הפוליטיים שהופעלו על המועצה, למשל טיהורו של המשורר והפוליטיקאי הלאומני קיצוני קורנליו ואדים טודור
שר החוץ ויועץ ליחסי חוץ
אחרי בחירתו בשנת 2004 של טראיאן בססקו לנשיא רומניה היה פלשו תקופה קצרה יועץ נשיאותי ליחסי חוץ, עד יוני 2005, אז התפטר בעילה של בעיות בריאות.
חיים פרטיים
פלשו נשוי לקתרינל-מריה ("מרי") פטרוליאן ויש להם שני בנים: מאתיי ומיכאי.
פרסים ואותות הוקרה
1980 - הפרס לבקורת אמנות של איגוד האמנים הפלסטיים הרומנים
1988 - Minima moralia (elemente pentru o etică a intervalului (מינימה מורליה - יסודות לאתיקה של האינטרוול)
1991 - Dialoguri de seară (שיחות ערב)
1993 - Jurnalul de la Tescani (היומן מטסקאן)
1994 - Limba păsărilor (שפת הצפורים)
1996 - Chipuri și măști ale tranziției (דמויות ומסיכות של המעבר)
2002 - עם פטרה רומאן ואלנה שטפוי, Transformări, inerții, dezordini. 22 de luni după 22 decembrie 1989 (תמורות, אינרציות, אי-סדרים. 22 חדשים אחרי 22 בדצמבר 1989)
2005 - Despre îngeri (על מלאכים)
2004 - Obscenitatea publică (התועבה הציבורית)
2005 - Comèdii la porțile Orientului (מעשי לצון בשערי המזרח) (קובץ מאמרים סטיריים)
2006 - Despre bucurie în Est și în Vest și alte eseuri (על שמחה במזרח ובמערב ומסות אחרות)
1993 - מאמרים ב-Indreptar-dictionar de politologie (מדריך-מילון לפוליטולוגיה) מאת סילביו ברוקאן
1993 - מאמרים ב-Reinventând Europa - (להמציא את אירופה מחדש) ראיון איתו על ידי רוקסנה סורסקו
2002 - Transformări, inerții, dezordini: 22 de luni după 22 decembrie 1989. - פלשו ופטר רומאן בשיחה עם אלנה שטפוי
2003 - Pe viu despre Părinții Bisericii בשידור חי על אבות הכנסייה - בעריכת כריסטאין בדליצה
2007 - Sensuri metafizice ale crucii: extrase din seminarul în jurul cărții lui René Guénon "Simbolismul crucii" (משמעויות מטאפיזיות של הצלב: קטעים מן הסמינר על ספרו של רנה גנון
2007 - Colegiul "Noua Europa"
Cartea cu bunici (ספר עם סבים) בעריכת מריוס קיבו
2014 - 'O idee care ne sucește mințile' (רעיון המסובב את דעתנו)
2015 - Şi eu am trăit în comunism (גם אני חייתי בתקופה הקומוניסטית)
(מתאמת: יואנה פרבולסקו)
2016 - Bucureştiul meu (בוקרשט שלי)
2017 - Iubirea din oglindă (האהבה שבראי - על מין וזהות) מתאמת: טטיאנה ניקולסקו)
2017 - Cum să fii fericit în România (איך להיות מאושר ברומניה) (מתאמת:אואנה ברנה)
ספרי אודיו
2003 - יחד עם גבריאל ליאיצ'אנו - Noica
2006 - Sub semnul depărtării: corespondența Constantin Noica - Sanda Stolojan (בסימן המרחק: ההתכתבות קונסטנטין נויקה - סנדה סטולוז'אן) עם מבוא מאת מאטיי קזאקו
ספרי הקראה - Un alt fel de Caragiale (סוג אחר של קאראג'אלה,
Craii de Curtea-Veche מאת מאטיי קאראג'אלה, הוא בקיר והיא קטינה- שירי ג'ורג'ה טופרצ'אנו;O noapte plouă-n cinstea mea... O noapte plouă-n cinstea ei...
(לילה מוריד גשם לכבודי... לילה מוריד גשם לכבודה) - שירי יון מינולסקו ;Plugarul și moartea
(החרש והמוות - מאת יוהנס פון טפל)
2015 - אנתולוגיית "הומניטס" 25 שנים - טקסטים מאת אנה בלנדיאנה
.jpg)
