בשנת 2003 פנה מקסימיליאן מרקו כץ, המנהל והמייסד של המרכז לניטור ומאבק באנטישמיות ברומניה, לכל ראשי המפלגות הפוליטיות ברומניה, לממשלת רומניה ולנשיא רומניה, בהצעה להקים במרכז העיר אנדרטה להנצחת זכר השואה ולזכר קורבנות השואה ברומניה. ההצעה הופנתה גם לאלי ויזל, נשיא ועדת ויזל. ההצעה קיבלה את כל האישורים הדרושים, כולל אישור המועצה הכללית של עיריית בוקרשט ואישור הוועדה הטכנית של העירייה.
האנדרטה הוקמה במרכז העיר, על פני שטח של 2,894 מ"ר, שהיה בעבר פארק ברזויאנו, הממוקם בצומת הרחובות אנגל סאליגני, מיחאי וודה, יון ברזויאנו וליפסקאני, בקרבת בניין עיריית בוקרשט.
לצורך תכנון ובניית האנדרטה נערכה תחרות ארצית[2] בה זכה הפסל פטר ג'קובי.[3]
האנדרטה כוללת אולם מרכזי וחמישה פסלים - ויה דולורוזה, מגן דוד, גלגל הצוענים, עמוד זיכרון ואפיטף.
האולם המרכזי - מבנה בטון מאסיבי מונמך שהכניסה אליו מתאפשרת באמצעות גרם מדרגות משולבות ברמפה המנגישה אותו לאנשים עם מוגבלויות. לכל אורך קירות האולם נמתח פס מתכת חלודה עליו חקוקים שמות הנספים בשואה. האווירה באולם המרכזי מאופיינת בתנועתיות הנוצרת מתוך משחקי האור והצל.
משני צדי הכניסה מוצבות ויטרינות בהן מצבות. בצד ימין מצבות שהובאו מבית העלמין סבסטופול בבוקרשט, שפורק בשנת 1942 בהוראתו של המרשל יון אנטונסקו ובצד שמאל מצבות שהובאו מבית העלמין היהודי באודסה. [4]
ויה דולורוזה - על רחבת הבטון המחברת בין רכיבי האנדרטה שוחזרו בצורה אומנותית פסי רכבת, זכר לרכבות שהובילו את היהודים למחנות הריכוז.
מגן דוד - פסל סביבתי מאופיין על ידי שילובים של אור וצל.
גלגל הצוענים - גלגל בקוטר 2 מטר המזכיר את המורשת ההודית של הצוענים.
עמוד הזיכרון - בנוי ממודולים של ברזל יצוק חלוד המושחלים על עמוד מרכזי. גובהו 17 מטר, קוטרו נע בין 1.40 מטר ל-1.55 מטר ומשקלו 18 טון. על כל צד כתובה אות עברית אחת. ביחד, האותיות יוצרות את המילה "זכור".
