פעילותו מנוגדת לפרקטיקה המסורתית של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, ככל שהוא מחשיב את מה שנקרא שיטה נפוצה לאבחון מחלות נפש (ראה. DSM-V) והטיפול המבוסס עליו.[2][3][4][5][6] מהות גישתו היא שבמקום להשתמש בהתבוננות ובשיטות, על המטפל להיכנס למערכת יחסים אנושית אמיתית, כלומר ספונטנית וכנה, עם המטופל שלו.[7] במקום תיוג, טיפול תרופתי ושינוי של המטופל, הוא שם דגש על שינוי סביבת האדם הסובל והזדהות עמו.[4][8][9][10] פלדמר תומך בשימוש מוצדק מבחינה טיפולית ב-MDMA, LSD וחומרים פסיכדליים אחרים תחת פיקוח מומחים, ומדגיש שתרופות אלו יכולות לעזור לא לבד, אלא כמרכיב של מערכת היחסים בין מטפל למטופל.[11][12][13][14][15][16][17][18][19] הוא משתתף כיועץ במחקר שנערך בימינו על פסיכותרפיה פסיכדלית ומציג את הנושא בכנסים בינלאומיים.[20][21][22][23][24][25][26][27][28][29][30][31][32][33]
ביוגרפיה
אנדראש פלדמר באוניברסיטת קיץ 2018
אנדראש פלדמר נולד ב-1940 בבודפשט, במשפחה יהודית חילונית. הטראומה שהשפיעה על כל חייו היא, שבהיותו בן שלוש וחצי אמו גורשה לאושוויץ, אביו נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) וסבתו נשלחה לגטו בודפשט. הוא עצמו ניצל על ידי אישה קתולית צעירה, שסיכנה את חייה והסתירה אותו בתור קרוב משפחתה במשך שנה וחצי עד ליום הולדתו החמישי. אביו, אמו וסבתו שרדו בנס את השואה וחזרו הביתה למזלם והם החזירו אותו אליהם מהאישה הצעירה שהוא, הילד, כבר למד לאהוב. משפחתו התפרקה לחלוטין לאחר מכן. הוריו התגרשו במהרה, הוא גר עם אמו וסבתו, ביקר את אביו פעם בשבוע רק לכמה שעות. בדצמבר 1956 (לקראת סוף המרד ההונגרי), בהיותו בן שש עשרה בלבד, בעידוד אביו ולמרות מחאות אמו, הוא יצא לגבול לבדו, עבר אותו בהצלחה ובילה את ערב השנה החדשה כבר בווינה. לאחר עיכוב קצר בלונדון, מצא הצלב האדום לבסוף את קרוביו בטורונטו, שסיפקו לו לינה ועזרה עד שהצליח לעמוד על רגליו, ללמוד אנגלית, להירשם לאוניברסיטה ולמצוא עבודה. הוא הפך למתמטיקאי ולאחר מכן למד פילוסופיה, אך לאחר שגם נישואיו התפרקו ופעמיים, ושניהם לאחר שלוש וחצי שנים בלבד, הוא החל ללכת לפסיכואנליזה וכתוצאה מהניסיון הזה בחר לבסוף בפסיכותרפיה כמקצוע.[34][35]
הוא קיבל תואר ראשון בהצטיינות (Bachelor of Arts - תואר ראשון של ארבע שנים) במתמטיקה באוניברסיטת טורונטו, ואחריו תואר דוקטור, גם הוא במתמטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, אותה נטש בשנתו האחרונה. הוא השלים תואר שני (Master of Arts) בפסיכולוגיה ותואר שני באמנויות, ולאחר מכן השלים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת סיימון פרייזר בוונקובר, אך לא השלים את הכשרתו עקב מחלוקות מקצועיות בנוגע לתזה שלו על מצבים היפנוטיים עמוקים.[36] ספרו של גזה גארדוני: The Invisible Man פורסם בארצות הברית ב-1969 בתרגומו של פלדמר.[37]
מ-1969 עבד כפסיכולוג קליני בוונקובר, שם פגש את רונאלד דייוויד לאינג ב-1974. הפסיכיאטר הסקוטי הטיל ספק באופן קיצוני בדוגמות של הפסיכיאטריה של המאה ה-20 הן בעבודתו התאורטית והן המעשית.[38] פגישה זו הגדירה את עבודתו המדעית של פלדמר, את תפיסתו המקצועית, את יחסיו עם העולם ואת מקצועו לכל החיים. לפגישה הייתה השפעה רבה עליו: הוא עבר ללונדון, הפך לתלמידו של לאינג ולחברו לכל החיים.[39][40][41][42][43] בלונדון למד לא רק מלאינג, אלא גם מאחרים שעבדו סביב לאינג. האנתרופולוגיה של הריפוי מהבוטנאי פרנסיס האקסלי (אנ'), פסיכותרפיה קיומית מג'ון היטון (John Heaton), ניהול משברים רוחניים ותרפיה או מדיטציה בישיבה, "זאזן" (אנ') של ליאון רדלר (Leon Redler), יוגה ממינה סמיון (Mina Semyon), וטיפול קהילתי מיו קרופורד (Hugh Crawford). את תעודת ההכרה שלו כפסיכותרפיסט קיבל מהמייסדים והמורים של אגודת פילדלפיה (Philadelphia Association),[44] באופן אישי מרונאלד לאינג ומפרנסיס האקסלי.[45]
הוא חזר לקנדה ב-1975, ובחר בקריירה מעשית ולא תאורטית, נאמן למורשת לאינג התחיל פרקטיקה פרטית בוונקובר, יותר מ-100 אלף שעות בילה עם המטופלים שלו.[46] הוא השיג תוצאות יוצאות דופן עם טיפול באנשים פסיכוטיים, ובבית הספר בפאלו אלטו רכש ניסיון בטיפולים קצרים מיוחדים אצל פאול ואצלאוויק. הטיפול של פלדמר הוא פנומנולוגיה בין-אישית אמפירית, כלומר על מנת לרפא כאב ובלבול, הוא אינו מחפש את ההסבר אצל הפרט החולה, אלא אמונתו היא שצרות מתעוררות תמיד במרחב שבין הפרטים, במערכות יחסים, ונובעות מהאופן שבו אנו, בני אדם, מתייחסים זה לזה. פלדמר מכנה את הטיפול שלו רדיקלי או טיפול אימהי.[7] זה רדיקלי כי הוא ניזון מהשורשים העתיקים ביותר, הוא אימהי, כי בטיפול הוא יוצר סביבה למטופל, כמו אמא אוהבת לילד שלה, שבה במהלך המשחק אתה יכול להראות את עצמך ללא בושה, כפי שאתה, להתאבל ולבכות על מה שאיבדת .[47]
סרטים על עבודתו
פלדמר הופיע בסרט מ-1989 בשם Did you used to be R. D. Laing .[48]
בשנת 2001 Benedek Fliegauf צילם עליו סרט דיוקן בשם "האם יש חיים לפני המוות?" שהוצג לאחר מכן במשך כמה שנים בבית הקולנוע בבודפשט,[49] וחומריו פורסם גם בספר ב-2004.
ב-2004 צילמה סינדי לו גריפית' (Cindy Lou Griffith) סרט ראיון עם אנדראש פלדמר בשם Deconstructing Psychiatry, שהוקרן בקנדה ב-2009 וב-2013.[50]
התוכנית הקומית האמריקאית Colbert Report צולמה עם אנדראש פלדמר בשנת 2007,[51][52] בעת שנאסרה עליו הכניסה לארצות הברית למספר שנים[53][54] בגלל אחד ממחקריו[12] הקשור לסמים פסיכדליים.
Belső utakon – A Nyitott Akadémia válogatott előadásai önismeretről, sorsról és szabadságról (2011, ISBN 978-963-89419-3-0); with Bagdy Emőke, Dr. Czeizel Endre, Dr. Csernus Imre, Daubner Béla, Kádár Annamária, Kígyós Éva, Pál Ferenc, Popper Péter, Ranschburg Jenő, Szendi Gábor
^Read, Tim; Papaspyrou, Maria (5 באוקטובר 2021). Psychedelics and Psychotherapy: The Healing Potential of Expanded States. ISBN978-1644113325. {{cite book}}: (עזרה)
