אמיתית׳אל ״אמי״ מחמוד (בערבית: إمتثال "إيمي" محمود; באנגלית: Emtithal "Emi" Mahmoud; נולדה ב-1993 בדארפור, סודאן) היא אקטיביסטית ומשוררת אמריקאית ממוצא סודני, שזכתה בגמר תחרות הפואטרי סלאם העולמית בשנת 2015.[1] בשנת 2018 מונתה לשגרירה של רצון טוב של נציבות האו"ם לפליטים, ובמסגרת תפקיד זה ביקרה במחנות פליטים ברחבי אוגנדה, יוון וירדן במטרה להעלות את תשומת הלב לבעיית הפליטים העולמית.[2] היא שימשה כיועצת לקבינט האמריקאי בענייני אסלאמופוביה, ופועלת בקרב בני נוער ברחבי העולם בכל הקשור בחינוך לשלום.[3] שירתה עוסקת בעיקר בחווית חייהם של פליטים ברחבי העולם, כמו גם הטראומה הבין-דורית שעולה אצל ילדי פליטים.
כשהייתה בת שבע חזרו היא ומשפחתה לסודן לביקור ארוך בשל הפעילות האקטיביסטית של הוריה, במסגרתו השתתפו הוריה במחאות שהחלו במדינה כנגד מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה והשלטון הצבאי במדינה של הגנרל עומר אל-בשיר. בביקור זה, מעידה מחמוד, היא החלה להבין את חשיבותו של החינוך כזכות יסוד אנושית, ועד כמה המצב הפוליטי המורכב בסודן השפיע על חינוכה בפרט ועל חייה בכלל.
מחמוד גדלה והתחנכה בפילדלפיה, שם סיימה את לימודי בית הספר התיכון בהצטיינות וזכתה במלגה שכיסתה ארבע שנות לימודים בכל אוניברסיטה שתבחר, בעקבות כישוריה וציוניה הגבוהים. היא החלה ללמוד באוניברסיטת ייל בשנת 2012 וסיימה את לימודי הביולוגיה המולקולרית והאנתרופולוגיה בשנת 2016.[4]
שירה ופואטרי סלאם
במהלך לימודיה באוניברסיטת ייל נחשפה מחמוד לז׳אנר הפואטרי סלאם (שירה מדוברת) והצטרפה לקבוצת פואטרי סלאם בקמפוס ביוזמת סטודנטים, ולאחר מכן לנבחרת הפואטרי סלאם הרשמית של ייל.[5]
בשנת 2013 היא שיחקה תפקיד של משוררת בסרט הקצר Haleema, המספר את סיפורה של אם סודנית אחת ושני ילדיה בחיפוש אחר מקום בטוח מפני מליציית הג'נג'וויד במסגרת רצח העם בדארפור.[6]
השיר שזיכה את מחמוד באליפות הפואטרי סלאם נקרא ״אמא״ (Mama)[7] כמחווה לאמא שלה ששהתה בזמן התחרות בסודן, בעקבות מות סבתה של מחמוד שנפטרה ביום הראשון לאליפות. מחמוד כתבה את השיר בימים הראשונים של התחרות, והיא מדברת בו על נושאים הנוגעים ללב עשייתה, כמו היחס של המערב ליבשת אפריקה, היחס של גברים לנשים אפרו-אמריקאיות והלבשתן בדימויים אוריינטליסטים ותפקיד האם כמתווכת בין ילדיה שחווים מעבר תכוף בין מדינות לבין המדינות עצמן וההסתגלות המשפחתית בהן.
במהלך התחרות הקדישה מחמוד שיר אחר, ״ילד בחול״ (Boy in the Sand) לאלן כורדי, פליט בן שנתיים שתמונתו ללא רוח חיים לאחר שטבע במי הים התיכון הכתה גלים בעולם בשנת 2015.[8]
בשנת 2018 התפרסם ספר השירה הראשון שלה, שנקרא ״Sisters' Entrance״.
בשנת 2020 מחמוד כתבה את השיר ״The Seven Stages of Grief During Coronavirus״ לכבוד יום הפליט שצוין תחת השפעות מגפת הקורונה.
אקטיביזם
בעקבות ילדותה בצל מלחמת האזרחים הסודנית השנייה וחוויותיה כפליטה, האקטיביזם של מחמוד מתמקד בפעילות לטובת ילדי פליטים ופליטים בוגרים, בעיקר מיבשת אפריקה אך לא רק. משבר הפליטים העולמי הוא נקודת ההתייחסות העיקרית שלה בכל הפעילות ההתנדבותית שהיא מעבירה.
מאז לימודיה בבית הספר התיכון, אקטיביזם היה חלק מרכזי בפעילותה של מחמוד, במיוחד סביב רצח העם המתמשך בדארפור וסוגיית הפליטים העולמית. בשנת 2015 היא נבחרה לרשימת ״מאה הנשים מעוררות ההשראה בעולם״ של ה־BBC[9] והוזמנה בעקבות פעילותה החלוצית בקהילה המוסלמית האמריקאית לאירוע שולחן עגול שערך נשיא ארצות הבריתברק אובמה בעת ביקורו הראשון של נשיא מכהן במסגד אמריקאי בבולטימור, מרילנד.
תפקידה כשגרירה של רצון טוב של סוכנות הפליטים של האו״ם הביא אותה לפעילות והרצאות במחנות פליטים ברחבי אפריקה והמזרח התיכון, כמו גם לשימוש בשירה שלה להעלאת המודעות למצב הפליטים בעולם. בשנת 2016 כתבה את השיר ״Bird Watching on Lesvos Island״ לאחר סיור במחנה פליטים סורים ששרדו את המסע המסוכן מטורקיה ליוון בסירות רעועות.
השיר ״Head Over Heels״ נכתב בשנת 2017 על מנת לציין את הפליט המיליון שחצה את הגבול בין סודן לאוגנדה בעקבות מלחמות האזרחים החוזרות ונשנות באזור ומצבם הרעוע של נושאים פוליטיים במדינה, כמו זכויות אדם וביטחון אישי.
במסגרת שליחותה כשגרירה של רצון טוב של סוכנות הפליטים של האו״ם, עבדה מחמוד עם מגוון זוכי פרס נובל, כמו פעיל זכויות הילד קאילש סאטיארת'י, העיתונאית תוואכול כרמאן, ומספר זוכות וזוכי פרס נובל נוספים, כמו גם עם ארגונים לזכויות אדם בעלי שם עולמי ומגוון ממנהיגי העולם.
החל משנת 2021 מחמוד משתתפת באופן קבוע בפאנלים העוסקים בהשפעת משבר האקלים על פליטים, ומבקרת באופן קבוע במחנות פליטים ברחבי העולם ובעיקר ביבשת אפריקה.[2]
