PROFILPELAJAR.COM

אמת המים של דלאוור
Delaware Aqueduct
מידע כללי
סוג	אמת מים, תעלת מים
שימוש	העברת מי שתייה לעיר ניו יורק מאגן הניקוז של נהר דלאוור
מיקום	ניו יורק
מדינה	ארצות הברית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1939–1945 (כ־6 שנים)
מידות
אורך	170,000 מטר
גובה מעל פני הים	140 מ'
קואורדינטות	41°16′56″N 73°40′04″W / 41.2823°N 73.6679°W

אמת המים של דלאוור (באנגלית: Delaware Aqueduct) היא אמת מים במערכת הובלת המים לעיר ניו יורק. היא שואבת מים ממאגרי המים: רונדאוט (אנ'), קנונסוויל (אנ'), נברסינק (אנ') ופפקטון (אנ') בגדה המערבית של נהר ההדסון, דרך תחנת ההשאיבה צ'לסי על הגדה המזרחית של נהר הדסון, מצפון לגשר ניוברג-ביקון^[א], ואז לתוך מאגרי: קנזיקו (אנ'), הענף המערבי (של נהר קרוטון) (אנ') ו-הִילְוְויוּ (אנ') יונקרס, ניו יורק, שם היא מסתיימת^[ב].

אמת המים נבנתה בין השנים 1939 ל-1945, והיא נושאת כמחצית מאספקת המים של ניו יורק. רוחבה 4.1 מ', ואורכה המקורי הוא 137 ק"מ, אך לאחר שהוארכה, אורכה 170 קילומטרים^[1]. אמת המים של דלאוור היא המנהרה הארוכה בעולם^[1]^[2].

המערכת היא מערכת הזנת כבידה עם ראש הידראולי, המסופקת על ידי הפרש גובה של 300 מ' בין אגני הניקוז בצפון מדינת ניו יורק, לבין אזור החלוקה בעיר, שמספיקה כדי להביא מים בלחץ לקומה השישית של רוב הבניינים ללא שאיבה^[3]. 97% אחוז מהמים בעיר מגיעים לבתים ולעסקים באמצעות כוח הכבידה בלבד, ויש לשאוב רק כ-3 אחוזים ליעדם הסופי. כלור מתווסף למים כדי להשמיד חיידקים, ומוסיפים גם פלואוריד כדי לסייע במניעת עששת^[4].

אגן הניקוז והמאגרים בו

יותר מ-90 אחוז מאספקת המים של העיר מגיעה מאגן הניקוז דלאוור/קטסקיל, כ-200 קילומטרים צפונית לניו יורק. 10 האחוזים האחרים מגיעים מאגן הניקוז של נהר קרוטון (אנ') שממזרח לנהר ההדסון. אגן הניקוז הכפול הזה (דלאוור/קטסקיל), שוכן על כ-250,000 דונם, בבעלות ציבורית ופרטית כאחד, אך מוסדר מאוד כדי לוודא שמזהמים יישארו מחוץ למים^[5]. מתוך 90 האחוזים מהמים שמספק אגן הניקוז של דלאוור/קטסקיל, מספק אגן הניקוז של דלאוור בלבד 50% ממי השתייה של העיר ניו יורק^[6].

אמת המים של דלאוור מובילה מים מאגן ניקוז בגודל של כ-250 קמ"ר^[7], באמצעות מאגרי רונדאוט, נברסינק, פֶפָקְטון וקנונסוויל דרך מנהרות דלאוור ונברסינק. שלושת המאגרים האחרונים נמצאים בתוך אגן הניקוז של נהר דלאוור, אך מאגר רונדאוט נחשב על ידי המחלקה להגנת הסביבה של העיר ניו יורק (NYCDEP) (אנ') כחלק ממערכת דלאוור, למרות היותו בתוך אגן הניקוז של נהר ההדסון.

מועצת אספקת המים הגישה בקשה למועצת האומדן והחלוקה (אנ') בשנת 1927, להשתמש בנהר דלאוור כמקור מים נוסף לעיר ניו יורק. זאת מכיוון שהמים שסופקו עד אז על ידי אמת המים החדשה של קרוטון ואמת המים של קטסקיל, לא הספיקו לענות על צורכי גידול האוכלוסייה בעיר. אף על פי שהבקשה אושרה, פרויקט אמת המים של דלאוור התעכב עקב ערעור בבית המשפט העליון, שהוגש על ידי מדינת ניו ג'רזי, כדי למנוע ממדינת ניו יורק להשתמש בנהר דלאוור כמקור מים. ניו יורק זכתה בתיק במאי 1931 ובניית אמת המים של דלאוור החלה במרץ 1937. האמה הושלמה ב-1944^[8]. מ-1950 עד 1964 הוקמו ברציפות ארבעה מאגרי רונדאוט (אנ'), נברסינק (אנ'), פֶפָקְטון (אנ') וקנונסוויל (אנ'), זאת מתוך ששת המאגרים של אגן הניקוז דלאוור/קטסקיל כולו, וכדי להשלים את מערכת דלאוור^[9]. המאגר הגדול ביותר מבין הארבעה הוא מאגר פֶפָקְטון, שמחזיק יותר מ-140 מיליארד גלונים – יותר מהספיקה של כל המערכת של הקרוטון. המאגרים, בגדה המזרחית של נהר ההדסון, מקבלים את המים ממערב דרך תחנת השאיבה של צ'לסי^[10], ואז מתחת לנהר ההדסון, אל תוך המאגרים שממזרח לו: ה-ווסט בראנץ' (אנ'), קנזיקו (אנ') והילוויו (אנ'), ומסתיים בהילוויו, יונקרס, ניו יורק, ומשם למערכת הפנימית של אספקת המים של העיר – ראו מפת איור אמת המים של קטסקיל למטה משמאל.

האמה עוברת במקומות מסוימים עד לעומק של כ-750 מטר מתחת לפני השטח, ומגיעה לקוטר מרבי של 6 מטר ב-21 הקילומטרים האחרונים שלה^[1].

במהלכם לעיר, סופגים המים במנהרה קרינה אולטרה סגולה, למניעת זיהומים^[11].

אמת המים של דלאוור מספקת 1.3 מיליארד גלונים (4,900,000 מ"ק) ליום. רוחבה כאמור 4.1 מטר ואורכה 170 קילומטר^[1], והיא המנהרה הארוכה בעולם^[12]. כאמור, אגן הניקוז של דלאוור מספק 50% ממי השתייה של העיר ניו יורק^[13].

הובלת המים לבתי העיר

מימי שלושת אגני הניקוז המפורטים מעלה, מגיעים לשני מאגרי מים גדולים וסמוכים, שנמצאים בפאתיהּ הצפוניים של העיר: מימי המערכות של הקטסקיל והדלאוור למאגר הילוויו, שנמצא ביונקרס, ניו יורק; ומימי המערכת של קרוטון למאגר ג'רום ברובע ברונקס הסמוך^[1]^[3]^[4], שמימיו משתלבים בהפצת המים לבתי העיר באמצעות המנהרות העירוניות שיוצאות ממאגר הילוויו^[14], שהוא המאגר העיקרי שממנו מוזרמים המים לבתי העיר. ממאגר זה יוצאות 3 מנהרות עירוניות להובלת מים:

מנהרה עירונית מס' 1

המנהרה יוצאת מהחלק הדרומי של מאגר הילוויו דרך הברונקס ומנהטן. היא חוצה את הארלם ריבר ממש דרומית לגשר הגבוה^[15]^[ג], חוצה דרך מנהטן, דרומה מתחת לסנטרל פארק וממשיכה למרגלות רחוב קלינטון (אנ'). היא חוצה מתחת לאיסט ריבר לרחוב ברידג' בברוקלין (אנ'), ומסתיימת בשדרה השלישית שם (אנ') וברחוב שרמרהורן. מנהרה שמסתעפת ממנה מתחת לשדרת פלטבוש (אנ'), מפיצה את המערכת מתחת לרחוב לפאייט, לפיר טרמינל בפורט גרין פארק (אנ'). בברוקלין המנהרה מתחברת גם למנהרה העירונית מס' 2^[3]^[16], ובאמצעותה למאגר תת-קרקעי בסילבר לייק פארק (אנ') אשר ברובע סטטן איילנד^[3].

מנהרה עירונית מס' 2

המנהרה הושלמה בשנת 1935. היא עוברת ממאגר הילוויו מתחת למרכז ברונקס, איסט ריבר ומערב קווינס לברוקלין, שם היא מתחברת למנהרה מס' 1 ולמנהרת ריצ'מונד לסטטן איילנד^[3]^[6]. כאשר הושלמה, היא הייתה מנהרת המים הארוכה ביותר בעולם^[17].

מנהרה עירונית מס' 3

המנהרה שהושלמה חלקית, היא פרויקט הבנייה הגדול ביותר בהיסטוריה של העיר ניו יורק^[18]. זה מתחיל במאגר הילוויו ביונקרס, ניו יורק ואז חוצה מתחת לסנטרל פארק במנהטן, כדי להגיע לשדרה החמישית ברחוב 78. משם היא עוברת מתחת לאיסט ריבר והאי רוזוולט לתוך אסטוריה, קווינס. משם זה ימשיך לברוקלין^[3].

ראו גם

מערכת הובלת המים לעיר ניו יורק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמת המים של דלאוור בוויקישיתוף

ביאורים

^ לצפייה במיקום המדויק של תחנת השאיבה צ'לסי, ראו כאן.
^ לצפייה במפה כוללת של אמת המים והמאגרים ממערב וממזרח לנהר הדסון, כאשר אמת המים של דלאוור מסומנת בקו אדום ראו כאן.
^ מדובר במקור פרטי, אך הוא משיח לפי תומו בעניין אמת המים של ניו קרוטון, ואינו סותר מקורות אחרים.