אמנת סן רמו על החוק הבינלאומי המתאים לסכסוכים מזוינים בים[1] (באנגלית: San Remo Manual on International Law Applicable to Armed Conflicts at Sea) אומצה ב-1994 על ידי המכון הבינלאומי לחוק הומניטרי שמושבו בסן רמו, בעקבות סדרת מפגשי "שולחן עגול" של מומחים לחוק ימי. האמנה נחשבת למכשיר המקיף הבינלאומי היחיד שנוסח בעניין חוקי המלחמה בים מאז 1913. האמנה היא מסמך מוכר מבחינה משפטית אך אינה מחייבת, והיא ריכוז (קודיפיקציה) של המשפט בינלאומי פומבי הנוהג בפועל ושילוב של סטנדרטים משפטיים קיימים עם הוראות אמנת ז'נבה משנת 1949.
הוראות האמנה ביחס למצור ימי
סעיף 67 לאמנה קובע כי מותר לצדדים הלוחמים לתקוף ספינות סוחר השטות תחת דגלה של מדינה נייטרלית מחוץ למים הנייטרלים[2] אם ”יש בסיס סביר להאמין שהן נושאות מטען מוברח או מפר מצור ואם, לאחר הזהרה נאותה הן מסרבות בבירור ובכוונה תחילה לביקורת, חיפוש או תפיסה.” סעיף 146 קובע כי מותר לתפוס ספינת סוחר נייטרלית אם היא מעורבת במעשים המפורטים בסעיף 67.
סעיף 102 קובע עם זאת, כי הכרזת מצור אינה חוקית אם מטרתו הרעבת אוכלוסייה אזרחית או מניעת מטען החיוני לקיומה. מצור ימי אינו חוקי אם פגיעתו באזרחים מופרזת ביחס למטרה הצבאית. סעיף 103 קובע בנוסף כי אם האוכלוסייה סובלת ממחסור במזון וציוד חיוני אחר חובתו של מטיל המצור לאפשר מעבר חופשי של מזון וציוד חיוני[3]
כדי שמצור יהיה חוקי עליו לעמוד במספר דרישות:
יש להודיע על המצור מראש לצדדים הלוחמים ולמדינות נייטרליות (סעיף 93).
ההודעה על המצור צריכה לכלול את מועד תחילת המצור, משכו, מיקומו והיקפו[4] (סעיף 94).
על המצור להיות אפקטיבי, שאלת האפקטיביות היא עניין שבעובדה[5] (סעיף 95).
מרחק הכוח האוכף את המצור ייקבע משיקולים צבאיים[6] (סעיף 96).
ניתן לאכוף את המצור באמצעי לחימה לגיטימיים (סעיף 97).
המצור אינו פוגע בגישה לנמלים של מדינות נייטרליות (סעיף 99).
המצור חל באופן שווה על אוניות מכל מדינה.
יישום אמנת סן רמו למצור על רצועת עזה
ב-3 בינואר 2009 הודיע שר הביטחון של ישראל על הטלת סגר על עזה עד למרחק 20 מייל מהחוף (סגר שהיה תקף למעשה עוד קודם לכן) ובהתאם להוראות סעיפים 93 ו-94, פורסמה על ידי רשות הספנות הודעה לימאים (Notice to Mariners), בדבר הטלת הסגר. בהודעה זו נמסר מועד תחילת הסגר וגבולותיו הגאוגרפיים (תוך ציון הקואורדינטות התוחמות את האזור הסגור)[7] אך ללא ציון משכו. הוויכוח על חוקיות הסגר מתייחס להתאמה או לאי ההתאמה של פעולות ישראל למגבלות של אמנת סן רמו. ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט לעזה ייחסה משקל רב להוראות האמנה (המדריך):
המדריך [...] מציע הצהרה עכשווית מפורטת על המשפט הבינלאומי המנהגי לגבי לוחמה בים, ובין היתר, בעניין הטלתו של סגר ימי. מדריך זה ישמש בסיס לניתוח המשפטי של הסוגיות שלפנינו. עם זאת, לפחות ביחס לחלק מן הנושאים בהם עוסק מדריך סן רמו נחשב הוא כמשקף פיתוח מתקדם של הדין ולא רק כהצהרה מחדש עליו.
— דו"ח ועדת טירקל, סעיף 33
הוועדה הצדיקה את עצירת המשט לעזה ב-2010 בהיתר שנותנת אמנת סן רמו לכפיית מצור צבאי. ועדת הבדיקה של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם קבעה לעומת זאת כי עצם המצור הימי על עזה אינו חוקי משום שהוא עונש קולקטיבי על האוכלוסייה ומפר את הוראות סעיפים 102 ו-103 לאמנה. לפי דו"ח עמותת גישה הסגר מפר את הסעיפים ההומניטרים שבאמנת סן רמו משום שההגבלות הנוקשות על היבוא גרמו, בתקופות שונות, למחסור חמור במוצרי יסוד ובמוצרים חיוניים אחרים בעזה, שאיים על בריאותם של תושבי הרצועה[8]. בנוסף, ספינות סיוע לעזה נעצרו והורחקו כבר בדצמבר 2008 לפני ההכרזה על המצור בינואר 2009, בסתירה לדרישה שבסעיף 93[9]. בניגוד לאמור בסעיף 94 לאמנה, ישראל לא הגבילה את משכו של הסגר; הפרקליטות הצבאית[7] מסבירה זאת בכך שהסגר לא הפסיק סחר ימי קודם ולכן אין צורך ב"תיאום ציפיות" עם צדדים נייטרלים:
מטבע הדברים, במועד תחילתו של העימות המזוין, קשה להעריך מתי יגיע לסיומו ולמשך כמה זמן יתקיים הצורך בהטלת הסגר הימי. נראה כי הרציונל העומד ביסודה של הדרישה הוא הצורך בתיאום ציפיות עם מדינות ניטראליות המקיימות בשגרה מסחר עם האזור הנתון תחת הסגר הימי. רציונאל זה איננו מתקיים, אפוא, ביחס לאזורים בהם לא מתקיים סחר ימי בינלאומי. מכל מקום, יצוין כי הדרישה לכך שההכרזה על סגר ימי תציין את משכו איננה מופיעה במקורות אחרים, פרט למדריך סאן רמו, וספק אם היא משקפת את הדין המנהגי בנושא.
טענה נוספת נגד חוקיות פעולות ישראל נוגעת לסעיף 106, הקובע כי המיקום והגודל של האזור בו מוטל איסור השיט צריך להיות מוגבל ולא לעלות על מה שחיוני לצורך הצבאי ולעקרון המידתיות[10]. לטענת מתנגדי הסגר, ישראל אסרה גם תנועת סירות דיג בטווח 3 מילים ימיים ללא הצדקה צבאית תוך פגיעה בפרנסת הדייגים והפרה בכך את הוראות האמנה[11]
^בדו"ח ועדת טירקל (המשט לעזה) נקרא המסמך "מדריך סן רמו על המשפט הבינלאומי החל על סכסוכים מזוינים בים משנת 1994", אך בדיווחי התקשורת מקובל השימוש במונח "אמנת סן רמו"
^102. The declaration or establishment of a blockade is prohibited if:
(a) it has the sole purpose of starving the civilian population or denying it other objects essential for its survival; or
(b) the damage to the civilian population is, or may be expected to be, excessive in relation to the concrete
and direct military advantage anticipated from the blockade.
103. If the civilian population of the blockaded territory is inadequately provided with food and other objects essential for its survival, the blockading party must provide for free passage of such foodstuffs and other essential supplies.
^The declaration shall specify the commencement, duration, location, and extent of the blockade and the period within which vessels of neutral States may leave the blockaded coastline.
^A blockade must be effective. The question whether a blockade is effective is a question of fact
^The force maintaining the blockade may be stationed at a distance determined by military requirements. בסעיף 36 של דו"ח טירקל נכתב במקום "שיקולים צבאיים" "שיקולי הצבא"
^the extent, location and duration of the zone and the measures imposed shall not exceed what is strictly required by military necessity and the principles of proportionality
^כך בסעיף 29 בדו"ח מועצת זכויות האדם של האו"ם על עצירת המשט
Palestinians are barred access to 85 per cent of the sea areas on which they are entitled to carry out maritime activities and that Palestinian fishermen entering the restricted sea areas are regularly exposed to warning fire by Israeli naval forces and in some cases, directly targeted and that fishing boats are often intercepted by the Israeli military and confiscated.
— Human Rights Council, Report of the international fact-finding mission to investigate
violations of international law, including international
humanitarian and human rights law, resulting from the
Israeli attacks on the flotilla of ships carrying humanitarian