ג'ונס נולדה למשפחה של פוריטנים, הוגנוטים, קווייקרים ומתודיסטים. אבותיה היו בין הפטריוטים של המהפכה האמריקאית. היא כתבה מספר שירים במהלך מלחמת האזרחים אשר פורסמו בספר. בשל מחלה שנמשכה כמה שנים,לא המשיכה את יצירתה הספרותית. כמה משיריה הופיעו "במגזין Scribner's" ושירים אחרים פורסמו ב-"Cenury", "Our Continent" ובכתבי עת נוספים. היא פרסמה כרך בשם "אידיל ערבה ושירים אחרים". היא הקימה את ביתה בשיקגו, אילינוי.[1]
תקופת הילדות וחינוך
ג'ונס נולדה באיסט בלומפילד, ניו יורק, בתם הרביעית של הנרי ומרי אלמה (מוט) ג'ונס. היא למדה בבתי ספר מחוזיים באיסט בלומפילד ובבלאק רוק, ניו יורק, השלימה את השכלתה באקדמיית איסט אורורה בניו יורק והחלה ללמד בגיל חמש עשרה. ב-1859 חלתה בשחפת ובילתה למעלה משנה וחצי בהחלמה מהמחלה. היא מעולם לא החלימה לחלוטין ועברה מגוון טיפולי ספא ושיטות רפואה אלטרנטיבית כדי להתמודד עם ההשפעות ארוכות הטווח של המחלה.[2]
השפעת הספיריטואליזם
בהשפעת כתביו של תומאס דיק ותנועת הספיריטואליזם, ג'ונס הצטרפה לתנועה ב-1854 והאמינה שהיא מדיום. ב־1869 עברה לשיקגו מתוך אמונה שהרוחות רוצות שתעבור לשם. בשיקגו כתבה עבור מספר כתבי עת, כולל "Western Rural", "Universe", "Interior" ו-"Bright Sides".
פטנטים והמצאות – 1872–1880
בזמן שעבדה כעורכת בשיקגו, ג'ונס התיידדה עם רופא בשם ג'ונתון אנדרוז אשר נודע כמתרגל של שיטות ריפוי אלטרנטיבית המתבססת על העיקרון ש"אהבה גוברת על המוות".[3] ג'ונס התלהבה מהשקפותיו של אנדרוז ונעזרה בו במאבק בחולי שלה בעקבות השחפת. במשך חמש שנים אנדרוז טיפל בג'ונס באמצעות אמבטיות אוויר, טיפול שבו המטופל היה מבלה פרק זמן במיכל מלא באוויר דחוס.[3]
ב-1872, ג'ונס פיתחה תהליך שימורים בוואקום לשימור מזון, בעזרתו של פרופסור לירוי סי קולי מאלבני, שהיה גיסה של אחותה אמילי. בזמנו, לא היה ידע רב לגבי בטיחות מזון ושימור. שימורים היו פופולריים יחסית בצבאות אירופה אך היו בשיטת השימור מספר בעיות. שיטת השימורים הפופולרית באותה תקופה, שהומצאה ב-1810 על ידי ניקולס-פרנסואה אפרט, דרשה בישול יסודי של מזון לפני אחסון, ולעיתים קרובות האוכל הפך לעיסתי וחסר טעם. המזון שומר לרוב בקופסאות פח, והדבר הקשה על הצרכנים משום שעוד לא הומצאו פותחני קופסאות שימורים. כל תהליך השימור התאפשר רק באמצעות מכונות גדולות ומשאבי ייצור, ולכן צרכנים העדיפו לרכוש מזון משומר במקום לשמר מזון בעצמם בבית.[4]
שיטת ג'ונס כללה אידוי של צנצנות אטומות מלאות בפירות וירקות בסירופ קל, מיץ פירות או מים, לטמפרטורה פנימית של 120ºF. האידוי גרם ליציאת האוויר מהצנצנת. בזכות יציאת האוויר נוצרה סגירה אטומה שמגינה על המזון מפני חמצן (החמצן מעודד צמיחה של בקטריות). ההמצאה של ג'ונס אפשרה לשמר מזון לא מבושל וליהנות מפירות וירקות טריים בכל עונה. ההמצאה שלה אפשרה פתיחה קלה יותר, באמצעות צנצנת זכוכית ומכסה אטום בוואקום במקום קופסת פח אטומה, והפכה את פעולת שימור המזון לניתנת להשגה יותר לאנשים בבית.[5]
ב-3 ביוני 1873 קולי השיג פטנט על מכשיר לשימור פירות אשר נרשם על שם ג'ונס. באותו יום, הונפק פטנט שני הן לקולי והן לג'ונס על התהליך שלהם, ושני פטנטים נוספים הונפקו אך ורק לג'ונס על הצנצנת המשופרת שלה.[3] מאוחר יותר, ב-24 ביוני של אותה שנה, קיבל קולי פטנט על המכשיר שמסיר אוויר מצנצנות.[3]
בשנת 1910 ג'ונס פרסמה אוטוביוגרפיה אשר בה חשפה ששני היועצים העיקריים שלה, אחד מהם היה אנדרוז, מתו בזמן שהם יעצו לה לכאורה. ג'ונס טוענת שההשפעה וההדרכה שלהם הושגו באמצעות סיאנסים שבהם השתתפה לעיתים קרובות.[6]
בעצת הרוחות שאיתן תקשרה, ג'ונס פיתחה המצאה נוספת, מבער שמן, עליה רשמה פטנט ב-1880. ניסיונותיה להקים עסקים על בסיס המצאותיה לא צלחו, והיא חזרה לכתוב, ופרסמה את "אידיליה ערבה" ב-1882.[7] יש אזכור (סטנלי, סתיו - ראה ביבליוגרפיה) לפטנט שהשיגה על קופסת פח שניתנת לפתיחה, אבל זה האזכור היחיד לפטנט זה ואין לו סימוכין.
בעקבות המצאת תהליך השימור של ג'ונס ומכירת חברת השימורים, ג'ונס יצרה עוד המצאות, בין היתר מבער השמן, מספר סוגים של שסתומים ופותחן לקופסאות פח, כך שנרשמו לזכותה שישה פטנטים בסך הכל.[3]
ייסוד חברת שימורים ושימור נשים – 1890
כתומכת נלהבת בזכויות נשים ובזכות הבחירה, ג'ונס ייסדה את החברה לשימורים ושימור נשים בשיקגו בשנת 1890, אשר העסיקה רק נשים. בפנייה לעובדות החברה אמרה ג'ונס כי "זו תעשייה של נשים. אף גבר לא יצביע על המניות שלנו, לא יבצע את העסקאות שלנו, ינהל את הספרים שלנו, לא יקבע את שכר הנשים, ולא יפקח על המפעלים שלנו. ניתן לגברים כל עבודה שמתאימה, אבל נשמור על כוח השלטון. זהו בית ספר להכשרה עסקית לנשים עובדות"[8] כשהמיזם נכשל ב-1893, היא עזבה את שיקגו לג'נקשן סיטי, קנזס, שם גרו שתיים מאחיותיה.
העסק גרף רווחים גדולים בשנה הראשונה ומשך משקיעים שציפו לראות רווחים גדולים יותר. קבוצת משקיעים קנתה את עסקי השימורים, ולא ברור אם ג'ונס מכרה את החברה ברצון[3] או נדחקה החוצה.[2]
שנים מאוחרות
ג'ונס השיגה פטנטים על תהליך השימורים ב-1903, 1905 ו-1906 ופטנטים נוספים הקשורים למבער הנפט ב-1904, 1912 ו-1914. היא המשיכה לפרסם יצירות ספרותיות, ביניהן "רוביית שלמה ושירים אחרים" ב-1905.
בעקבות מלחמת ספרד-אמריקאית ביקש הצי האמריקני לעבור מספינות פחם לנפט.[9] ב-1904 פורסם דו"ח בן 489 עמודים אשר השווה בהרחבה בין פחם לנפט.[10] ג'ונס התבקשה לכתוב סקירה טכנית של הדו"ח עבור "Engineer: With which is Incorporated Steam Engineering". בהספד שלה הוזכר שקיבלה שכר חופשי עבור כתיבה של ארבעה מאמרים בשנים 1904 ו-1905[11] המאמרים האלה נמצאים ב-HathiTrust:
בעיית הדלק הנוזלי חלק א' (כרך 41 – 1904 – עמודים 821–822) (סקירה של "הדוח המושלם של מועצת הדלק הנוזלי של הצי האמריקאי, שהוצא בספטמבר, 1904).[12]
ב-1910 היא פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "A Psychic Autobiography", שהתמקדה בעניין שלה ברוחניות. בסוף חייה עברה לברוקלין, ניו יורק מסיבות עסקיות, שם נפטרה משפעת ב-1914.[11][13] היא מוזכרת ב-"Who's Who in America" בשנים 1912–13 וב-"Wman's Who's Who באמריקה" בשנים 1914-1915.[7]
ג'ונס נקברה בבית הקברות ריברסייד, קליבלנד, אוהיו בחלקת אחיה ויליאם.[14]
יצירותיה
ג'ונס הפסיקה ללמד ב-1854 לאחר ששירה הראשון פורסם ב"מאגר הנשים של סינסינטי". ב-1861 פרסמה את "אולה ושירים אחרים" ; ספר נוסף, "שירים", פורסם ב-1867. בריאותה הייתה שברירית מאז חלתה בשחפת ב-1859; לאחר פרסום "השירים" בילתה שנה בהתאוששות בבית אמה האלמנה בוויסקונסין.
ספרים
ג'ונס פרסמה שישה ספרים בחייה, אשר זמינים בארכיון האינטרנט.
ואר, אתלי אן, גרג פטצ'ק ואתלי אן ואר. 1988. "אמהות ההמצאה: מהחזייה ועד הפצצה: נשים נשכחות והרעיונות הבלתי נשכחים שלהן". ניו יורק: מורו. (עמ. 105–107)
ווילסון, ג'יימס גרנט וג'ון פיסק. 1889. "אפלטון'ס Cyclopedia of American Biography". ניו יורק [NY]: D. Appleton and Co., Vol. 3, עמוד 463. (ביוגרפיה קצרה) (זמין באינטרנט כ-PDF של טקסט מלא)
צפרי, הולי. 2003. "ההמצאות של אמנדה ג'ונס: שיטת הוואקום של שימורים ושימור מזון". ניו יורק: PowerKids Press. (ספר לנוער)
קייסי, סוזן. 1997. "נשים ממציאות: שתי מאות של תגליות שעיצבו את עולמנו". שיקגו, אילי: Chicago Review Press. (עמ. 4-5)
מקדונלד, אן ל. 1992. "כושר המצאה נשית: נשים והמצאה באמריקה". ניו יורק: בלנטיין ספרים.
מק'הנרי, רוברט. 1983. "נשים אמריקאיות מפורסמות: מילון ביוגרפי מהתקופה הקולוניאלית ועד היום". ניו יורק: דובר. (עמוד 214)
ג'יימס, אדוארד טי, ג'נט ווילסון ג'יימס ופול ס. בויאר. 1971. "נשים אמריקאיות בולטות, 1607–1950: מילון ביוגרפי". קיימברידג', מסה: Belknap Press מהוצאת אוניברסיטת הרווארד. עמ. 284–85.
סטנלי, סתיו. 1993. "אמהות ובנות של המצאה: הערות להיסטוריה מתוקנת של הטכנולוגיה". Metuchen, ניו ג'רזי: Scarecrow Press. (עמוד 64) (התייחסות רק לפטנט של פח פח מוכן לפתיחה) באינטרנט
^Casey, S (1997). Women Invent!: Two Centuries of Discoveries that Have Shaped Our World.
^Lowry, A. "A Gold Blossom: Practice, Rhetorical Invention, and Spirit Control in Amanda Jones's Psychic Autobiography". American Communal Societies Quarterly: 180–199.
^ 12"Jones, Amanda Theodosia," "Notable American Women: A Biographical Dictionary, Volumes 1–3: 1607–1950." Edward T. James, Janet Wilson James, Paul Boyer, Eds. Cambridge, MA: Belknap Press of Harvard University Press, 1974, vol. 2, pp.284–85.
^Amanda Jones, "A Psychic Autobiography", with introduction by James H. Hyslop. Published/Created: New York: Greaves Publishing Co., c1910., p. 414.