אמיל מוריס (בגרמנית: Emil Maurice; 19 בינואר 1897 – 6 בפברואר 1972) היה מחבריה הראשונים של המפלגה הנאצית ונמנה עם מייסדי האס אס. מוריס היה חבר של אדולף היטלר, שדאג להעניק לו מעמד "ארי לשם כבוד" על אף מוצאו היהודי החלקי.
ביוגרפיה
מוריס היה שען במקצועו, והיה חבר קרוב של היטלר; עוד משנת 1919 החלו היחסים האישיים ביניהם. עם ייסוד האס אה בשנת 1920, מוריס היה מפקדו הראשון של הארגון.
בשנת 1923, מוריס היה למפקד דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה, יחידת אס אה שהייתה אחראית על אבטחת היטלר בכנסים ובעצרות של המפלגה הנאצית. הוא נאסר יחד עם היטלר ורודולף הס בכלא לנדסברג לאחר הפוטש במרתף הבירה. בעודו כלוא העלה על הכתב את הפרקים הראשונים של הספר מיין קמפף, עד שהוחלף בהס. ב-1925, שנתיים לאחר ניסיון הפוטש הכושל, מוריס והיטלר הקימו מחדש את יחידת הלייבשטנדרטה וכן את האס אס. בזמנו, היטלר היה החבר מספר 1 באס אס וחברו נעשה למספר 2 ברשימה. מוריס קיבל דרגת אס-אס-פיהרר בארגון החדש, אם כי הפיקוד על האס אס ניתן לראשונה ליוליוס שרק. מוריס נעשה לנהגו של היטלר. היו שמועות על כך שהסיבה לכך שאיבד את המשרה לבסוף הייתה פרשת אהבים עם גלי ראובל, אחייניתו של היטלר.
כאשר האס אס התארגן מחדש והתרחב בשנת 1932, מוריס קיבל דרגת אוברפיהרר. אף כי הוא מעולם לא קיבל תפקיד בכיר באמת, הרישום שלו כמספר 2 ברשימת הארגון העניק לו יוקרה בקרב הארגון, לדוגמה, היינריך הימלר שהיה הרבה יותר בכיר ממנו, היה רק מספר 168 ברשימה.
לאחר שהימלר מונה למפקד העליון של האס אס, נאלץ מוריס לעמוד בתקנות שקבע הרייכספיהרר לטוהר הגזע של המשרתים. ב-1935, לפני שנישא, היה עליו להציג מסמכים לגבי ההיסטוריה של משפחתו. כל קציני האס אס היו צריכים להוכיח שלא היה פגם באילן היוחסין שלהם עד 1750. למוריס היו שורשים יהודיים: שארל מוריס שוורצנברגר (1805–1896), המייסד של תיאטרון תַליה (אנ') בהמבורג, היה אבי-סבו. מבחינה גזעית, הוא היה שמינית-יהודי. לדבר לא היו השלכות מבחינת חוקי נירנברג (שסיווגו רק רבע-יהודים ומעלה והתעלמו מפחות מכך), אולם הימלר ביקש לסלקו מהאס אס בהתאם לתקנות, יחד עם אחרים ממשפחתו. אך היטלר תמך בחברו הוותיק. במכתב חשאי שנכתב ב-31 באוגוסט 1935, היטלר הורה להימלר לחרוג מן החוקים בנוגע למוריס ולאחיו. הם הוכרזו "ארים של כבוד" והותר להם להישאר באס אס.
ב-29 במרץ נעשה לחבר ברייכסטאג מטעם המפלגה הנאצית, ובשנת 1937 מונה ליושב-ראש איגוד בעלי המלאכה במינכן. בשנים 1940 עד 1942 הוא שירת בלופטוואפה כקצין.
לאחר המלחמה בשנת 1948 הוא נידון ל-4 שנים במחנה עבודה, אך שוחרר מוקדם.
לקריאה נוספת
- Anna M. Sigmund, Des Führers bester Freund, Heyne, 2003.
קישורים חיצוניים
