אמיל וייל (בהונגרית: Weil Emil; דומבג'האז,[1] 19 בפברואר 1897 – בודפשט, 2 בנובמבר 1954)[2] היה רופא יהודי-הונגרי, זוכה פרס קושוט (הפרס הממלכתי הגבוה בהונגריה, מקביל לפרס ישראל), פרופסור באוניברסיטה, חבר באספה הלאומית ההונגרית (חבר פרלמנט), שגריר הונגריה בארצות הברית.
קורות חיים
אמיל וייל נולד במשפחה יהודית כבנם של איז'ו וייל, רופא, ושל אירמה מרקוביץ'. הוא השלים את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת ארז'בט בפץ' ב-1924, לאחר שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה. הוא החל את הקריירה הרפואית שלו כרופא רנטגנולוג-רדיולוג בבית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (כיום שמו המרכז הרפואי הלאומי) של הקהילה היהודית של פשט.
וייל הצטרף לתנועת הפועלים משנת 1928. הוא היה ממייסדי קבוצת הרפואה הסוציאל-דמוקרטית. בתוך הקבוצה, יחד עם שאנדור שנשטיין ופרנץ יאן, הם היוו את האגף הקומוניסטי של הקבוצה.
הוא הצטרף למפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP) ב-1931. משנת 1932, הוא היה רופא הרנטגן הראשי של בית החולים התעשייתי של תשלובת הפלדה והמתכת מנפרד וייס בצ'פל (בבעלות הברון מנפרד וייס, האיש העשיר והיהודי העשיר בממלכת הונגריה). ב-1936 הוא נידון ל-10 שנות מאסר בגין התארגנות קומוניסטית. (בתוך המפלגה הוא ניהל את המנגנון ואת קשרי העיתונות). הוא בילה יותר מ-9 שנים בבית סוהר. הוא שוחרר בסתיו 1944 וירד למחתרת.
לאחר מלחמת העולם השנייה השתתף בהקמת "האיגוד המקצועי לבריאות רפואית". הוא החיה את העיתונות הרפואית ודגל בהקמת איגוד מקצועי משותף של רופאים ועובדי בריאות, ולאחר מכן הפך למזכיר הכללי של האיגוד המקצועי. וייל היה נשיא המועצה למדעי הבריאות וחבר פרלמנט. הוא השתתף בארגון מניעת מגפות בבודפשט, וכן בעבודתה של מועצת הבריאות המיוחדת ולאחר מכן המועצה הלאומית לבריאות הציבור. וייל לקח על עצמו תפקיד חשוב במה שנקרא ארגון מחדש סוציאליסטי של מגזר הבריאות ובהכשרה האידאולוגית של העובדים בשטח. בין 1951 לבין 1953 היה שגריר הרפובליקה העממית ההונגרית בוושינגטון. עם חזרתו מוושינגטון ב-1953 קיבל תואר פרופסור באוניברסיטת זמלווייס. באוגוסט 1953 הוקמה המחלקה לבריאות, שעל ניהולו הופקד אמיל וייל, תחילה בדרגת ראש מחלקה כפרופסור חבר, לאחר מכן ב-23 ביוני 1954 מונה כפרופסור מן המניין. וייל מת זמן קצר לאחר מכן (בנובמבר).
אשתו הייתה ד"ר ז'וז'אנה לייכנר.
פרסים והוקרה
- עיטור מסדר ההצטיינות ההונגרי דרג כסף (1947)
- זר הכסף של נשיא הרפובליקה (1948)
- פרס קושוט (1949)
הנצחה
- על שמו נקרא בית החולים ברחוב אוז'וקי בין 1967 ל-1991 ברובע 14 של בודפשט.
- מדליית הזיכרון של אמיל וייל נוסדה לכבודו.
לקריאה נוספת
ביבליוגרפיה
- זולטאן סאבו: אמיל וייל (שבועון רפואי, מס' 46, 1954)
- פאל גגשי קיש : אמיל וייל (שבועון רפואי. 1954. 46)
- אישטוואן שימוניץ': אמיל וייל (שבועון רפואי. 1954. 46)
- אמיל וייל (MTA Department of Biol. and Medical Science Commun. 1956. No. 1 - 3)
- אוסקר רושטאש: אודות אמיל וייל ב-10 שנים למותו. (שבועון רפואי. 1964. מס' 44)
הערות שוליים
