אלק בולגאר (במקור ברויאר,[1] בהונגרית: Bolgár Elek; שמותיו הספרותיים הבדויים שלו היו גאבור בלוג,[2] וילהלם באומן, .B.E, פטר קלמן, קלמן קרקדיארטו, ק.ק., גאשפאר סבני[3] (קושיצה, 3 ביולי 1883 – בודפשט, 26 ביוני 1955) היה עורך דין, היסטוריון, דיפלומט, פרופסור באוניברסיטה הונגרי-יהודי, חבר קבוע באקדמיה ההונגרית למדעים (26 ביוני 1949). הוא היה מן המרצים בחוג יום ראשון.
ביוגרפיה
בולגאר נולד במשפחה יהודית כבנם של אדולף ברויאר ומגדולנה טייטלבאום. הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטת קלוז' בשנת 1906 והצטרף לתנועת העבודה. בהמשך עבד זמן מה כעיתונאי במספר עיתונים יומיים ושבועונים. חברותו עם ארווין סבו, איש העיתון "המאה העשרים" ולאחר מכן מנהל ספרייה, קירבה אותו עוד יותר לתנועת העבודה ולשמאל. ב-29 באוקטובר 1908 הוא נשא לאישה את ארז'בת שטרן, בתם של גוסטב שטרן ותרזה הרצוג.[4] הם התגרשו בשנת 1914.[5] בשנים 1907 עד 1911 בולגאר התגורר בארצות הברית ובשווייץ. בארצות הברית הוא ערך את העיתון של "מפלגת העבודה הסוציאליסטית של אמריקה" בשפה ההונגרית בשם "רצון העם" (Népakarat). בשנת 1910 בברן סיים דוקטורט בפילוסופיה. בשנה שלאחר מכן חזר להונגריה והחל לעבוד ככותב מצעים למדיניות חברתית, ובהמשך הפך למורה במכללה לאמנויות. לצד אלה כתב מאמרים בסוציולוגיה, שפורסמו בכמה עיתונים.
בשנת 1918 הצטרף למפלגת הקומוניסטים בהונגריה. בפברואר 1919 התמנה לחבר המערכת של "העיתון האדום" ("העיתון האדום" היה עיתון קומוניסטי משפטי. הוא פורסם לראשונה בהונגריה ב־7 בדצמבר 1918, בארבעה עמודים, פעמיים בשבוע, וסוף ינואר 1919, שלוש פעמים בשבוע). לאחר הכרזת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית שימש כשגריר בווינה. במהלך כהונתו התרחש "שוד בנקגאסה", שבמהלכו נחטף בולגאר עם שני עובדי השגרירות (שוד בנקגאסה, או פוץ' בנקגאסה, היה פיגוע פוליטי בשגרירות הונגריה באוסטריה במהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בשנת 1919. במהלך השוד נחטפו כמה בני ערובה על ידי קבוצת קציני צבא הונגרים תומכי הוועדה האנטי-בולשביקית ושדדו סכום ניכר של כסף). לאחר חזרתו להונגריה מונה כסגן קומיסר לענייני חוץ. כמו כן מונה על ידי המועצה הממשלתית המהפכנית כפרופסור באוניברסיטה וכמנהל המכון לחקר המטריאליזם ההיסטורי.
לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית היגר לח"ל. משנת 1922 במשך 15 שנים השתתף בתנועות מקומיות בווינה ובברלין. משנת 1937 עבד כפרופסור באוניברסיטת רוסטוב בברית המועצות ועסק בעיקר בסוגיות של היסטוריה דיפלומטית. הוא שב להונגריה בשנת 1944 בחסות הצבא האדום הסובייטי. בשנת 1946 התמנה למזכיר המדינה לענייני חוץ של הונגריה (שר החוץ). בשנים 1947–1949 היה שגריר הונגריה בפראג, ואחר כך בין 1949 - 1951 היה שגריר הונגריה בלונדון. משנת 1951 ועד מותו היה בתפקיד הוראה באוניברסיטת בודפשט.
כתביו
- הונגרים באמריקה (ניו יורק, 1908);
- מערכות הצבעה ובחירות (בודפשט, 1908);
- Krieg und Proletariat (וינה, 1924);
- מדיניות גרמניה בהונגריה במסמכים דיפלומטיים גרמניים סודיים : (1937-1942) (בודפשט, חברת הוצאת Szikra, 1947);
- סוגיות עקרוניות בהתפתחות הקפיטליזם בארצות הברית לאור הספרות ההיסטורית הסובייטית (בודפשט, 1954);
- מחקרים נבחרים (בודפשט, 1958).
ראו גם
- יוזף קובץ ': מסמכים של ספרות הונגרית סוציאליסטית בעיתונות ההונגרית האמריקאית 1920–1945. (עמ '1977)
- אריק מולנר: אלק בולגאר (כוכב, 1955, מס '8) )
לקריאה נוספת
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967
- לקסיקון של תולדות תנועת העבודה Munkásmozgalom-történeti lexikon. Szerkesztette Vass Henrik – Bassa Endre – Kabos Ernő. Budapest: Kossuth Könyvkiadó.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
