PROFILPELAJAR.COM

אליסון
	; אליסון ההרים (Alyssum montanum)- איור
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	מצליבים
סוג:	אליסון
שם מדעי
	Alyssum; ‏לינאוס, 1753

ערך זה עוסק בצמח. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אליסון (פירושונים).

אָלִיסוֹן (שם מדעי: Alyssum) הוא סוג במשפחת המצליבים, עליו נמנים כ-170 מינים, רובם חד-שנתיים ונמוכים. הסוג ניכר בגוון האפור של עליו, שמקנה לו שעירות אופיינית. פרי האליסון מעוגל ובעל זרעים בודדים. בארץ ישראל גדלים בר אחד-עשר מינים מסוג זה.

תיאור הסוג

בני סוג זה הם עשבים, שמאופיינים בשערות כוכבניות - שערות שבסיסן משותף ויוצרות צורה דמוית כוכב, ש'קרניו' יוצאות מנקודה מסוימת. לא כל מיני הסוג הם בעלי טיפוס שערות כזה. שערות אלו יוצרות מראה מאפיר של הצמח, וכן מגנות עליו מפני רעייה. צמח אחר בעל שערות כוכבניות הוא בוצין מפורץ. פרחי האליסון קטנים יחסית למשפחתו, וצבעם לרוב צהוב, על אף שקיימים מינים בסוג זה שצבע פרחיהם שונה. לכל מיני האליסון בארץ ישראל פרחים צהובים.

רוב מיני סוג זה הם חד-שנתיים, חלקם רב-שנתים ומיעוטם בני-שיח. כולם קטני-קומה. בסוג כ-170 מינים, הנפוצים באזור הפלארקטי - היבשות אסיה, אירופה, וצפון אפריקה, כאשר דרום מזרח אירופה ודרום-מזרח אסיה עשירים במיוחד במיני אליסון.

מיני אליסון רבים צומחים באזורים יובשניים, שפיזור הגשמים בהם אינו אחיד. כתוצאה מכך, לצמח מספר מנגנונים שמבטיחים הפצה יעילה. הראשון, הוא תגובת הצמח הבוגר לגשם; בעונת היובש 'ממתינים' הפירות כשהם צמודים לגבעול. לאחר ההרטבה, שבאופן טבעי מתרחשת רק אחרי ירידת גשם חזק, עוקצי הפירות מתפשקים, וזמן מה לאחר מכן נפתחים קשוות הפרי והזרעים ניתזים מהם. בכך מובטחת יציאת זרעי הצמח מהפרי המוגן רק לאחר ירידת כמות גשם משמעותית. מנגנון נוסף קשור לזרעים עצמם: הם מכילים מוצילגים- רב-סוכר שלאחר חשיפה לרטיבות, הוא גורם ליצירת מעטה רירי מסביב לזרע. המעטה הרירי דביק, והוא מדביק לזרע חלקיקי אדמה. אלה מעלים את הסיכוי שהזרע יימצא במקום ראוי לנביטה ומוגן מיובש.

בארץ ישראל מיוצג הסוג על ידי 11 מינים שניתן לחלקם לשתי קבוצות. קבוצה אחת גדלה במרומי החרמון, וכוללת 2 מינים רב-שנתיים, שפריחתם קיצית. שני מינים אלו מייצגים קבוצה גדולה של מיני אליסון שנפוצים בהרים הגבוהים של המזרח התיכון והרמות הגבוהות של מרכז אסיה. קבוצה שנייה גדלה בחבלים הים-תיכוניים והמדבריים של הארץ, וכוללת מינים חד-שנתיים שפריחתם אביבית או חורפית.

צמח הנוי המכונה סלסלי כסף לעיתים מזוהה עם סוג זה. המקור לכך הוא שמו העממי באנגלית, Sweet Alyssum. למעשה, צמח זה כלול תחת הסוג מללנית, ועונה לשם מללנית ריחנית (Lobularia maritima).

היבטים סיסטמטיים

תחת סוג זה נכללים מינים מהסוג Ptilotrichum, שהוגדר על ידי חוקר הטבע והפיזיקאי הגרמני בהרנרד מאייר (1767-1836), בשנת 1831. מאפייני הסוג היו פרחים לבנים, אבקנים משוננים, וזרע יחיד בשחלה. לימים התברר, לאחר בחינה של מינים רבים מקבוצה זו מרחבי העולם, שמיני סוג זה הם קבוצה פוליפליטית, ושהם כוללים מינים, שכיום מסווגים תחת הסוגים שחליים, קרדומין, דרבה ורוריפה. כתוצאה מכך 'נמחק' רישום המין Ptilotrichum, ושימוש בשם זה אינו מקובל יותר.

לאחר שהתקבלה עמדה זו, הוכנסו תחת הסוג אליסון הסוגים Gamosepalum, Meniocus, Odontarrhena, Psilonema ו-Takhtajaniella שכיום כולם נחשבים לנגזרות של הסוג אליסון.

תיאור מורפולוגי

כאמור, מיני סוג זה הם עשבים חד-שנתיים, רב-שנתיים או בני שיח לעיתים רחוקות. לצמח מראה מאפיר, ואיברי הצמח מכוסים שערות- לרוב מטיפוס שערות כוכבניות (ראה הסבר בתיאור הסוג), אך באופן נדיר גם שערות יושבות. עלי הצמח פשוטים, ולרוב גם אינם משוננים.

פרח האליסון קטן יחסית למשפחתו. צבע הפרח הנפוץ בקרב מיני הסוג הוא צהוב, ולמינים אחדים צבע כותרת לבן או ורוד. עלי הכותרת לעיתים בעלי מפרץ בראשם, אך לרוב תמימים- דהיינו עגולים לחלוטין. הפרחים ערוכים בתפרחת מטיפוס אשכול.

פרי האליסון עגלגל ופחוס. בחלק מהמינים, הפירות מתפשקים ביחס לגבעול כתגובה להרטבה. כמו כן הפרי נפתח בעת ההבשלה, ובמינים רבים ההרטבה מעוררת בזרעים הפרשת מוצילגים- רב-סוכר שגורם לפני השטח להיות דביקים, ובכך משפרים את סיכויי הנביטה של הזרע. הזרעים דקים, לעיתים מכונפים, וצורתם עגלגלה. הזרעים מועטים בכל פרי.

מיני הסוג בארץ ישראל

אליסון דחוס (Alyssum condensatum) – עשבוני רב-שנתי הגדל בחרמון הגבוה.
אליסון הסלעים (Alyssum murale) – עשבוני רב-שנתי הגדל ברום הבינוני בחרמון.
אליסון חרמוני (Alyssum baumgartnerianum) – עשבוני רב-שנתי הגדל ברום הבינוני בחרמון.
אליסון זעיר (Alyssum linifolium) – חד-שנתי הגדל בחבלים יובשניים למחצה של הארץ, כדוגמת הר הנגב.
אליסון קירח (Alyssum meniocoides) – צמח חד-שנתי נדיר, שפרחיו צהובים, הגדל בהר הנגב והרי יהודה, כמו גם בהרי עבר הירדן. אליסון קירח לעיתים חולק את או בית גידול עם מללנית מצרית שפרחיה לבנים, אבל פירותיה דומים לאליסון קירח. אך, בעוד שלזרעים של מללנית מצרית יש מלל קרומי רחב, זרעיו של אליסון קירח חסרי מלל לחלוטין.
אליסון סגלגל (Alyssum dasycarpum) – חד-שנתי נדיר הגדל בחבלים היובשניים של הארץ.
אליסון פשוט (Alyssum simplex) – מין זה גדל בחבלי הצומח הים-תיכוניים בארץ ישראל. הוא נחשב לנדיר ומתאפיין בשערות פרי קצרות והדוקות לקשוות.
אליסון מצוי (Alyssum strigosum) – צמח חד-שנתי נמוך (8 עד 12 ס"מ) ונפוץ מאוד בבתות ובכיסי סלעים בחבל הים-תיכוני, כמעט בכל אזורי הארץ. מין זה בעל שערות הדוקות, פרחים קטנטנים וצהובים שנישאים בתפרחת כדורית, והפירות דמויי מטבע שקוטרו 3 עד 4 מ"מ, שמתפשקים מן הגבעול בעת הבשלה.
אליסון חרוטי (Alyssum szowitsianum) – מין חד-שנתי הגדל ברום הבינוני בחרמון
אליסון מלול (Alyssum maraginatum) – מין חד-שנתי הדומה לאליסון מצוי אבל פריו מוארך ודמוי אליפסה. הוא שכיח בחבל הספר, שמפריד בין החבל הים-תיכוני למדברי של ישראל.
אליסון דמשקאי (Alyssum damascenum) – מין חד-שנתי זקוף, נמוך (7 עד 13 מ"מ) ונדיר, הקרוי על שם דמשק, בירת סוריה. הצמח כולו מכוסה שערות כוכביות זעירות המקנות חספוס לגבעול ולעלה. הפרחים זעירים וצהבהבים. הפירותות דמויי מטבע והבליטה במרכזה מורה על מקום הזרע. מין זה דומה לאליסון מצוי, שלעיתים חולק עמו אותו בית גידול, אך בעוד הפירות של אליסון מצוי מתפשקים בהבשלה, פירותיו של אליסון דמשקאי מתהדקים אל הגבעול. הוא גדל בחבלים הים-תיכוניים ישראל והמדבריים, ושכיח בעיקר בחבלים בחגורת הספר ובאזור הערבתי של צפון הנגב. בצפון הנגב הוא גדל במדרונות סלעיים ושקעים בוואדיות קטנים.