סלומון הייתה השלישית מתוך שמונה ילדים, בתם השנייה של אלברט ואנה סלומון. כמו נערות רבות ממשפחות יהודיות אמידות בתקופה זו, לא אפשרו לה השכלה גבוהה, על אף שאיפתה להיות מורה. בעיה שהסתיימה בשנת 1893 כשהייתה בת 21, אליה התייחסה באוטוביוגרפיה שלה כאל התקופה בה חייה החלו.
בשנת 1900 היא הצטרפה לאגודת הנשים הגרמניות (Bund Deutscher Frauenvereine) ועם הזמן נבחרה לסגנית יו"ר, תפקיד בו כיהנה עד לשנת 1920. הארגון תמך בנזקקים, ובאמהות חד הוריות ומניעת הזנחת ילדיהם.
מ-1902-1906 היא למדה כלכלה באוניברסיטת פרידריך ווילהלמס בברלין. למרות שהייתה חסרה לה ההסמכה הרלוונטית, פרסומיה הספיקו כתנאי קבלה לאוניברסיטה. היא קיבלה את הדוקטורט בשנת 1908 עם עבודתה "Die Ursachen der ungleichen Entlohnung von Männer- und Frauenarbeit" (הסיבות לפערי השכר בין גברים לנשים). באותה השנה הקימה את "Soziale Frauenschule" בית ספר חברתי לנשים בברלין בשם "בית הספר של אליס סלומון" ועם הזמן שונה שמו ל"מכללת אליס סלומון לעבודה סוציאלית ומדעי החברה של ברלין" (Alice-Salomon-Fachhochschule für Sozialarbeit und Sozialpädagogik Berlin).
בשנת 1909 סלומון הפכה למזכירת הפדרציה הבינלאומית לנשים (Internationalen Frauenbund). ובשנת 1914המירה את דתה מיהדות לנצרותלותרנית. בשנת 1917 הפכה ליו"ר ועידת בתי ספר חברתיים לנשים, שהיא עצמה יסדה. ובשנת 1919 16 בתי ספר נוהלו בהתאם לוועידה.
בשנת 1920 סלומון התפטרה מאגודת הנשים הגרמניות בשלל חשש מהתעמולה האנטישמית. חמש שנים מאוחר יותר היא ייסדה את "האקדמיה הגרמנית לעבודות בחברה ובחינוך לנשים" (Deutsche Akademie für soziale und pädagogische Frauenarbeit). עם נואמי האקדמיה נמנו אלברט איינשטיין, קרל גוסטב יונג והלן וובר. בשלהי שנות ה-20 וראשית שנות ה-30 הארגון פרסם שלוש עשרה מונוגרפיות על התנאים החברתיים והכלכליים העומדים בפני העניים בגרמניה.
בשנת 1933, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, נלקחו ממנה משרדיה, ושש שנים מאוחר יותר, כשהייתה בת 65 היא עברה חקירה על ידי הגסטפו. הנאצים התנגדו למוצאה היהודי של סלומון, לרעיונותיה ההומניסטים הנוצרים, ולפציפיזם והמוניטין הבינלאומי לו זכתה. כתוצאה מכך סלומון גורשה מגרמניה, שם פעלה, בין היתר, לרווחתם של המהגרים היהודים.
לאחר גירושה סלומון נסעה לניו יורק, שם קיבלה הודעה כי אזרחותה הגרמנית ותוארי הדוקטור שלה נלקחו ממנה. בשנת 1944 הפכה לאזרחית אמריקאית וכעבור שנה הפכה לנשיאה של כבוד בפדרציה הבינלאומית לנשים ובאיגוד הבינלאומי של בתי הספר לעבודה סוציאלית.
מכללת אליס סלומון בהנובר שבגרמניה מקיימת מדי שנה, החל מסוף שנות ה-80, חילופי משלחות תלמידים בין תלמידיה לתלמידי מכללת אוהלו בקצרין במטרה להפגיש נוער גרמני עם נוער ישראלי יהודי ולפתח דו-שיח בנושא השואה.
כתביה
Handbuch der Frauenbewegung,, 1901
Soziale Frauenpflichten, 1902
Die Ursachen der ungleichen Entlohnung von Männer- und Frauenarbeit, Leipzig 1906 ( הפקולטה לאמנויות, פרידריך ווילהלמס, אוניברסיטת ברלין, 14 יולי 1906)
Soziale Frauenbildung, Berlin 1908
Mutterschutz und Mutterschaftsversicherung, 1908
Einführung in die Wirtschaftslehre, 1909 (6. Aufl. 1923)
Was wir uns und anderen schuldig sind. Ansprachen und Aufsätze für junge Mädchen, Leipzig/Berlin 1912
Zwanzig Jahre soziale Hilfsarbeit, Karlsruhe 1913
Geschichte der sozialen Frauenarbeit, 1913
Darstellung der Arbeiterinnenbewegung in Deutschland, 1913
Einführung in die Volkswirtschaftslehre, 1919
Leitfaden der Wohlfahrtspflege, Leipzig 1921
Die deutsche Volksgemeinschaft, 1922
Ausbildung zum sozialen Beruf, 1924
Kultur im Werden. Amerikanische Reiseeindrücke, 1924
Soziale Diagnose, Berlin 1926
Soziale Therapie, 1926 (יחד עם סידי ורונסקי Siddy Wronsky)
Die Ausbildung zum sozialen Beruf, Berlin 1927
Jugend- und Arbeitserinnerungen, in: Kern, E. (Hrsg.): Führende Frauen Europas, München 1928, S. 3-34
Forschungen über Bestand und Erschütterung des Familienlebens in der Gegenwart, 1930-1932 (עשר כרכים)
Soziale Führer. Ihr Leben, ihre Lehren, ihre Werke, Leipzig 1932
Heroische Frauen, Zürich 1936
Education for social work, 1937
Charakter ist Schicksal, Lebenserinnerungen, herausgegeben von Rüdiger Baron und Rolf Landwehr, Beltz Verlag, Weinheim und Basel, 1983 ISBN 3-407-85036-0
.jpg){kind=small}
_Alice_Salomon.JPG)
