נולד בבני ברק לנפתלי ורחל פירר, כילד החמישי מבין תשעה ילדים במשפחה מחסידות בעלז. אביו, מורה ללימודי קודש, נולד בגליציה[1]. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט אביו לסיביר ובשנת 1948 עלה לארץ ישראל. פירר התחתן עם פייגי לבית אויש, גננת במקצועה. את פעילותו ההתנדבותית החל בהיותו אברך צעיר בכולל, בעקבות מצוקה של חבר שנדרש להשיג מכשיר רפואי מתקדם לביתו. פירר סייע להשיג את המשאבים הנדרשים ולהגעת המכשיר לארץ. מקרה זה ופניות סיוע נוספות דחפו אותו להקים ארגון להשאלת ציוד רפואי, ובהמשך, בשנת 1979, להקמת אגודת "עזרה למרפא".
על אף שלא רכש השכלהרפואית פורמלית, הוא צבר בכוחות עצמו ידע שבעזרתו הוא מייעץ לפונים אליו ומפנה אותם לרופאים המתאימים להם להערכתו. כאשר הטיפול המומלץ הוא בחו"ל - מסייע הארגון בסידורי ההטסה וההגעה. פירר אף מקיים שירותי השאלה של ציוד רפואי. הוא נחשב לאחד מהיועצים הרפואיים המבוקשים בארץ[2].
על אף ההסכמה הרחבה לגבי תרומתו והידע של פירר, מבקריו בקהילה הרפואית טוענים כי בפעולותיו הוא פוגע בבתי חולים בפריפריה, גורם להאדרת רופאים מסוימים, נותן לעיתים עצות שפוגעות בחולה ומושפע מיחסי הציבור ומידת האהדה כלפיו[3]. על טענות אלו השיב פירר שהוא מייעץ על פי ידיעותיו ועל פי טובת החולה, וכי אין אדם חף מטעויות.
בשנת 1997 זכה פירר בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, בנימוקיה ציינה ועדת הפרס:
הרב פירר הוא אות ומופת באהבת האדם, במסירות הנפש ובמאור הפנים שהוא מעניק לקהל המשחרים לפתחו בכל שעות היממה. פעולתו המתמדת והנמשכת שלא על מנת לקבל פרס הייתה לשם דבר בפי כל ברחבי הארץ ומחוצה לה.
