אליזה הרץ פון למל (בגרמנית: Elise Herz von Lämel; כ"ב בכסלו תקמ"ט, 20 בדצמבר 1788 – ז' באב תרכ"ח, 25 ביולי 1868) הייתה פילנתרופית נדבנית אוסטרית לבית משפחת למל, ילידת פראג. שם הוכתרה לחברת כבוד בקהילה היהודית.
ביוגרפיה
נולדה לסוחר שמעון אדלר למל. היא זכתה לחינוך מכובד, למדה שפות מודרניות, וביניהן גם את השפה הצ'כית, אשר רכשתה מואצלב הנקה (אנ'). היא עסקה בלימודים מדעיים, בעיקר בתחום הבוטניקה, וכן התעמקה במוזיקה ובציור. בתחום הציור הייתה תלמידתו של המאסטר פיפנהאגן (אנ'), שהנחה אותה בדרכה האמנותית. נישאה לבעלה הירש עלקן (Heinrich Eduard Herz). ביתה בפראג היה מרכז אינטלקטואלי, עם זאת, עם מותו של בעלה בשנת 1850, היא עברה לווינה.
תרומתה לקהילה ולחברה
בעקבות השפעתו של אלברט כהן, ששב מארץ ישראל ונשא נאום נרגש בבית הכנסת הגדול בווינה על מצבם של יהודי ארץ ישראל[1], הקימה בשנת 1856 לזכר אביה את בית מקלט לילדים יתומים בירושלים, בעיקר לילדים יהודים, אך התקבלו בו גם כמה ילדים נוצרים ומוסלמים. לודוויג אוגוסט פרנקל, הוזמן על ידה לארגן אותו וניהל אותו והיה המייסד הראשון של בית הספר למל בשכונת זיכרון משה בירושלים. ובחוזה שערך עם קהילת הספרדים בירושלים, התנה בשם אליזה כי יוזכרה נשמת אביה בהשכבה בימים טובים וביום הכיפורים בכל ארבעת בתי הכנסת של הקהילה[2].
מלבד קרן נכבדה זו, תרמה האישה האצילה בעבר סכומים משמעותיים נוספים, וביניהם: 6000 פלורינים להבטחת המשך פעילותה של מעון הילדים היהודי בפראג, שניצב בפני סכנת סגירה; 1000 פלורינים לבניית בית מעון הילדים היהודי בווינה; ו-4000 פלורינים לבית החולים לילדים "קיסרית מריה אנה" בווינה. זאת, בנוסף לתרומות שהעניקה ברוחב לב בכל הזדמנות למטרות צדקה ולקידום מוסדות הומניטריים.
אליזה הרץ נפטרה בווינה ביום ז' באב תרכ"ח ונקברה בבית הקברות היהודי בוורינג. ב-1941, בשל כוונת השלטון הנאצי להרוס את בית הקברות, הועברו שרידיה ממקום קבורתה המקורי, עם קברים נוספים מבית הקברות, והיא נטמנה מחדש בחלקה היהודית החדשה בבית הקברות המרכזי בווינה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ירושלים בין החומות, ירושלים תשל"ז, עמ' 231.
- יוחאי בן גדליה, פולמוס למל - עיון מחודש. עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך, ירושלים תשס"ו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לפי יקותיאל צבי זהבי, תולדות הציונות בהונגריה, א, ירושלים תשל"ב, עמ' 128.
- ^ יהודה ברגמאן, הצדקה בישראל, ירושלים, עמ' 138.