אליהו לוינזון

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

רבי אליהו לוינזון (בכתיב מיושן: לעווינזאהן; נודע בכינויו רֶבּ אֶלִינְקֶה קְרַטִינְגֶר; סוכות ה'תקפ"ב, 1821 - י"ח באייר ה'תרמ"ח, 29 באפריל 1888) היה רב, בנקאי ושתדלן. איש תנועת המוסר, ממנהיגי יהדות ליטא החרדית במאה ה-19.

קורות חיים

נולד לרב יצחק לוינזון ולטריינה בתו של רבי אליהו אב בית דין ניישטאט סוגינד ("עיר חדש"), בנו של רבי אברהם אחי הגר"א. בילדותו התפרסם כעילוי, וכבר בגיל שמונה נשלח ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי הירש ברוידא, יחד עם רבי משה צייטלין ורבי אלכסנדר משה לפידות. בסלנט הכיר את רבי ישראל מסלנט והיה למקורבו, תלמידו ואיש בריתו. מלבד גאונותו בלימודיו התפרסם כפיקח וישר, ובעודו בן שתים-עשרה כבר עסק בבוררות ופתרון סכסוכים עסקיים. נישא לשייטיל בת דודו הרב משה לוינזון. גיסו היה רבי יחיאל הלר רבן של הלוסק, וילקובישק, סובאלק ופלונגיאן.

כרבו, רבי ישראל מסלנט, סירב לשמש ברבנות וניהל את עסקיו של אביו שנפטר בעודו נער. הוא הכיר את הבנקאי היהודי המפורסם שלמה פיינברג, שמינה אותו לפקיד בסניף הקובנאי של הבנק שלו, ובהמשך כמנכ"ל הבנק. לימים, בשל פשיטת רגל של אחד מלווי הבנק, פרש לוינזון - שראה בעצמו אחראי בעקיפין להפסד - מניהול הבנק, ועבר לניהול עסקים פרטיים. עם הצלחתו בעסקיו הפרטים פרע לפיינברג את חובו של פושט הרגל.

הוא התמסר לעסקנות לטובת יהודי ליטא וניהל מערכת קשרים ענפה בדרגים השונים של שלטונות האימפריה הרוסית. כן כיהן כממונה על כוללות ווילנה וזאמוט במשך יותר מארבעים שנה. הוא הנהיג תקנות מיוחדות בצורת גיוס הכספים ובאופו חלוקתם.

בחורף ה'תרמ"ח לקה בשבץ מוחי, מאז התאכסן בבית בתו ברכה ברוידא (אשת הגביר צמח ברוידא) בפוניבז' עד פטירתו בראסיין בל"ג בעומר של אותה שנה, י"ח באייר ה'תרמ"ח, 29 באפריל 1888.

צוואתו פורסמה כמסמך מוסרי בידי הרב יצחק מלצן בתוך "אוסף מאמרי מוסר וחכמה" (ורשה תרנ"ו ומהדורות נוספות).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים