אלחנן רבינוביץ (1896–1957) היה רופא ילדים ישראלי, מנהל מרפאות הילדים בבית החולים הדסה, מחבר ספר "האנטומיה והפיזיולוגיה" ספר הרפואה הראשון בארץ ישראל, בעברית^[1]

רבינוביץ נולד בשנת תרנ"ו (1896) בבראילה שברומניה לר' מנחם מנדל ולשרה (לבית שלזינגר) . רבינוביץ סיים בית-ספר תיכון ברומניה, במקביל היה פעיל בתנועת הנוער הציונית.

בשנת 1919 עלה רבינוביץ לארץ ישראל והתיישב בירושלים.

במאורעות תר"פ, ב-1920 רבינוביץ היה מפעילי הגנת ירושלים, (לקראת חגיגות נבי מוסא). נאסר עם זאב ז'בוטינסקי וחבריו, נשפט בבית-הדין הצבאי וישב בכלא עכו עד לשחרור אסירי ההגנה. ב-1921 יצא לווינה ללמוד רפואה.

בשנת 1923 נשא לאשה את מרים קלרה בת דב ואלדמאן. בשנת 1926 לאחר שסיים את לימודי הרפואה חזר איתה לארץ ישראל.

תחילה התמחה בפתולוגיה אצל הד"ר סופיה גצובה אבל בהמשך יצא לווינה להשתלם בפדיאטריה. רבינוביץ חזר לארץ-ישראל בשנת 1926.

רבינוביץ לימד בבית-הספר לאחיות ע"ש הנרייטה סולד שליד האוניברסיטה, בנוסף לעבודתו כרופא ילדים. כמו כן היה יושב ראש הר"י בירושלים, יושב ראש הסתדרות רופאי הילדים בארץ וחבר האקדמיה ללשון העברית.

בשנים 1927–1942 היוו הרצאותיו את הבסיס לספרו: "ספר האנטומיה והפיזיולוגיה".^[2]

ב-13 באפריל 1948 רבינוביץ אמור היה לעלות להר הצופים בשיירת הדסה אך אחות הזעיקה אותו לטפל בתינוק חולה, וכך ניצלו חייו.

רבינוביץ שימש כאחראי תחנות טיפת חלב בירושלים ויישובים בהרי יהודה. רבינוביץ פיתח שיטה חדשנית לטיפול ב"הרעלת תינוקות" (איבוד נוזלים, מלחים והתייבשות עקב שלשול). בשיטתו הוזרקה תמיסה פיזיולוגית לסינוס של הגולגולת של החולה.

רבינוביץ היה מנהל מרפאת הילדים של בית החולים הדסה.^[3]

בשנות החמישים של המאה העשרים עבד רבינוביץ באוניברסיטה העברית בירושלים.

רבינוביץ נפטר בשנת 1957 בירושלים, ונקבר בסנהדריה. הניח שני בנים.

• "ספר האנטומיה והפיזיולוגיה" מאת אלחנן רבינוביץ, (יוסף לכמן, פרק "האוזן", אריה פייגנבאום, פרק "העין") הוצאת ר' מס, ירושלים, 1943^[4]
• "הילד הבריא והחולה"^[3]

• "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: רבינוביץ, אלחנן, עמודים 381–382

• רבינוביץ אלחנן - ספריו (אתר הספרייה הלאומית)