ציוריו של אלדר פרבר כוללים התייחסות מרובה לנוף והתייחסות מועטה לנוף האנושי. על כן הם מכילים מוטיב של בדידות שניכר בהיעדרות דמות האדם מהנוף. הוא בין ציירי הנוף הפעילים היחידים בארץ שזוכים להצלחה ולהכרה על ידי הממסד המוזיאלי. הכרת המוזיאונים בארץ ביצירתו היא השתלשלות נדירה של אירועים שמצביעים על כך שעבודתו זוכה להכרת הממסד על פי תכונותיה ולמרות תכונותיה. משום שהסבירות להכרה ביצירתו של צייר נופים היא קלושה, בעיקר בעידן בו מולכת האמנות העכשווית. יצירתו היא בעיקר בצבעי שמן וכמעט ואינו מציג רישומים, חלק משיטות עבודתו ובחירותיו מושפעות מגישתו של ישראל הרשברג שגם הוא ממעיט בהצגת רישומים ומרבה בציור שמן. בין השפעותיו הציירים אייקינס ומורנדי, בלתוס וקורבה. כמו כן הוא מושפע מנופה של העיר תל אביב ומאופן הארגון שלה כנוף.
2002 - שאלה של טעם: אוכל באמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים; טוב מראה טוב, גלריית אלון שגב, תל אביב
2003 - דיוקן ראשון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב; ברשות הרבים, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב; נופים מסומנים, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע; נופים, תערוכת אוסף, מוזיאון ישראל, ירושלים; לנוכח הממשי, בית האמנים, ירושלים.
2004 - דיוקן עצמי, גלריה אלון שגב, תל אביב; ספורט ואמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים; נופי ארצנו, הגלריה האוניברסיטאית, חיפה; ריאליזם באלכסון, גלריה המדרשה לאמנות, בית ברל
2005 - על גדות הירקון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב; חפצים וחמלה, גלריה 33, תל אביב; רשמים 2, הביאנלה לרישום, ירושלים
2006 - נוכחויות, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
