אלברכט הראשון, מלך גרמניה (בגרמנית: Albrecht I, Römisch-deutscher König; יולי 1255 – 1 במאי 1308) היה דוכס אוסטריה, ולאחר מכן מלך גרמניה בין השנים 1298–1308.
חייו
אלברכט נולד לרודולף הראשון, מלך גרמניה ולגרטרוד מהוהנבורג, בתו של בורקהארד החמישי, רוזן הוהנבורג. גם לאחר בחירתו של אביו רודולף למלך, אוטוקר השני, מלך בוהמיה ואלפונסו העשירי, מלך קסטיליה, סירבו לקבל את הכרעת הנסיכים ושלחו שליחים עם מתנות לשכנע את האפיפיור להתערב. בתגובה שלח רודולף שליח משלו עם מכתב לאפיפיור ששכנע אותו לתמוך בו[1]. אוטוקר המשיך בסירובו ופעל להרחבת ממלכתו תוך כיבוש אוסטריה, שטיריה וקרינתיה. ב-1274 סירב אוטוקר להופיע בפני האספה הכללית הרומית כדי להסביר את כיבושיו. בעקבות כך החרים רודולף את אוטוקר בשם האימפריה הרומית הקדושה והכריז עליו מלחמה, בה ניצח ב-1276. ב-1278 פתח אוטוקר במתקפת נגד בניסיון להשיב את אדמותיו, אך ניסיון זה נכשל, והביא למותו של אוטוקר בקרב דירנקרוט ב-26 באוגוסט[2].
ב-1282 קיבל אביו רשות מנסיכי גרמניה להעניק לאלברכט ולאחיו רודולף ולגיסו ונצל את האדמות שכבש מידיו של אוטוקר, ואלו הפכו בהמשך לטריטוריה גרעינית של ממלכת הבסבורג.
בשנת 1290 ניסה אביו להבטיח לאלברכט את הכתר הגרמני, אולם נכשל בעיקר בעקבות התנגדויותיו של וצלאב השני, מלך בוהמיה, בנו של אוטוקר השני, מלך בוהמיה, וכן נכשל בניסיונו להשיג לו את כתר הונגריה במקום לסלו הרביעי, מלך הונגריה, שנרצח באותה שנה. משום כך, אחר מותו של רודולף הראשון, מלך גרמניה, נבחר אדולף, רוזן נסאו-ויילבורג למלך גרמניה. בשנת 1295 חלה אלברכט בהרעלת קיבה חמורה, ועל אף שהתאושש ממנה, איבד את ראייתו באחת מעיניו כתוצאה מכך.
בשנת 1298 הסתכסך אדולף, מלך גרמניה עם הנסיכים הבוחרים, ומשום כך החליטו על הדחתו, ובחרו באלברכט למלך גרמניה. אדולף, שזעם על ההחלטה, ניסה להילחם באלברכט עם צבאו, אך הובס ונהרג בקרב גלהיים.
למרות היותו של אלברכט אדם קשה, הוא היה אדם ישר, והיכן שלא היה לו אינטרס אישי, הוא היה מתערב לטובת העם נגד הנסיכים ובני האצולה.
בתחילת שלטונו הסתכסך אלברכט עם פיליפ הרביעי, מלך צרפת, אולם מכיוון שהאפיפיור בוניפקיוס השמיני לא הכיר בבחירתו כמלך גרמניה, חתם אלברכט על ברית עם פיליפ ובה סיכמו שבנו רודולף יתחתן עם בלאנש בתו של פיליפ. אולם בשנת 1303 הכיר האפיפיור בבחירתו, בתמורה להסכמת אלברכט לכך שרק האפיפיור יכול להעניק את כתר האימפריה הרומית הקדושה, ואלברכט ניתק את קשריו עם פיליפ.
בשנת 1299 נכשל אלברכט בכיבוש רוזנויות הולנד וזילנד לאחר מותו של וילם הראשון, רוזן הולנד, וכן נכשל בכיבוש רוזנות תורינגיה. בשנת 1306 מת וצלאב השלישי, מלך בוהמיה, ואלברכט ניצל את ההזדמנות והשיג את הכתר הבוהמי לבנו רודולף.
ב-1 במאי 1308 נרצח אלברכט על ידי אחיינו יוהאן רוצח האב, שזעם על כך שאלברכט הפקיעו מנחלתו, בשעה שהיה בדרכו לדכא מרד בשוואביה.
משפחתו
ב-12 בפברואר 1274 התחתן אלברכט עם אליזבת מקרינתיה, מלכת גרמניה, בתם של מיינהארד, דוכס קרינתיה ואליזבת מבוואריה, מלכת גרמניה, ממנה נולדו לו 12 ילדים:
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
