אירמה גרזה

אירמה גרזה
Irma Grese
לידה 7 באוקטובר 1923
Wrechen, המדינה החופשית פרוסיה, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 13 בדצמבר 1945 (בגיל 22)
Hamelin Prison, אזור הכיבוש הבריטי, אזורי הכיבוש בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי die Hyäne von Auschwitz עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אס אס עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אירמה אידה אילזה גרזה (בגרמנית: Irma Ida Ilse Grese;‏ 7 באוקטובר 1923 – 13 בדצמבר 1945 בהמלין), הייתה פושעת מלחמה נאצית ששימשה שומרת (SS-Aufseherin) במחנות ראוונסבריק, ברגן-בלזן ואושוויץ. נודעה לשמצה באכזריותה והתנהגותה הסדיסטית וסאדו מינית כלפי אסירי המחנה. נודעה גם כמאהבת של יוזף קרמר, מפקד ברגן-בלזן ושל יוזף מנגלה, והייתה שותפתו לסלקציות. גרזה כונתה "הכלבה מאושוויץ" ו"הצבוע מאושוויץ" (בגרמנית: die Hyäne von Auschwitz).

ביוגרפיה

גרזה נולדה ב-7 באוקטובר 1923 במקלנבורג-מערב פומרניה שבגרמניה אז תחת שלטון רפובליקת ויימאר. לברטה ואלפרד גרזה שהיה חלבן וחבר המפלגה הנאצית משנת 1937. היא הייתה שלישית מתוך שלוש אחיות ושני אחים[1]. אמה התאבדה בשנת 1936 בשתיית חומצת מימן כלורי לאחר שגילתה על רומן שמנהל בעלה עם בתו של בעל בית מרזח מקומי[2]. אחותה הלנה אמרה עליה במהלך משפטה:[3]

כאשר בנות היו רבות ונלחמו זו בזו לאירמה מעולם לא היה את האומץ להילחם... היא הייתה בורחת

בגיל 15 עזבה את הלימודים והצטרפה למפלגה הנאצית.[4] ביולי 1942 שובצה בראוונסבריק כעובדת דואר ועוזרת גינון. במרץ 1943 הועברה לאושוויץ כמפקחת ביטחונית ועד סוף אותה השנה הייתה למפקחת בכירה, האישה השנייה בדירוג הגבוה במחנה, והייתה אחראית על כ-30,000 אסירות יהודיות.

גרזה נודעה כסדיסטית בעלת פני מלאך. על פי עדויות שונות, היא הייתה מלקה אסירים ואסירות שלא סיפקו את רצונה. באחת העדויות נתבקשה אסירה יהודייה, רופאה במקצועה, לבצע בה הפלה בעקבות הריון מאסיר פולני.

בתור שומרת במחנות

עוד בנעוריה, כמו שאר אחיותיה, רצתה אירמה להצטרף לאגודת הנערות הגרמניות (Bund Deutscher Mädel) שהייתה חלק מההיטלר יוגנד אך אביה התנגד לכך.[5]

מעט לפני שמלאו לה 18 היא הצטרפה למחנה האימונים של כוחות הסיוע הנשיים של האס אס (SS-Helferinnen) שמוקם בקרבת מחנה ראוונסבריק.

היא קודמה במהירות יחסית בשירותה במחנה אושוויץ. בשנת 1942 מונתה לדרגת שומרת (Aufseherin) במחנה ראוונסבריק ובמרץ 1943 הועברה למחנה אושוויץ. במקביל באותה שנה הסתכסכה עם אביה שאסר עליה הצטרפות לשורות האס אס (אף שהיה חלק מהמפלגה הנאצית עוד משנת 1937) ובעקבות כך אף סילק אותה מביתו[5]. בשנת 1944 הועלתה לדרגת מודיעה (בגרמנית: Rapportführerin) שהייתה לדרגה השנייה בחשיבותה לנשים נאציות במחנות ריכוז. במחנה אושוויץ לקחה חלק פעיל ומרכזי בסלקציה ובשילוח לתא גזים. היא הייתה ידועה באכזריותה ובהתנהגויות סאדו מיניות כלפי אסירות ואף נהגה לאנוס אסירים ואסירות[6].

בתחילת 1945 התלוותה גרזה לטרנספורט של פינוי אסירים מאושוויץ לראוונסבריק. בחודש מרץ של אותה שנה פיקחה על העברת מספר רב של אסירים מראוונסבריק לברגן בלזן. ב-17 באפריל 1945 נעצרה על ידי כוחות הצבא הבריטי יחד עם אנשי אס אס נוספים שלא הספיקו להימלט.[3]

משפט

לאחר המלחמה נאסרה גרזה בכלא המלין שבלינבורג, והועמדה לדין במשפט בלזן יחד עם 45 פושעי מלחמה נוספים בחלקו הראשון של המשפט, שנערך בין ה-17 בספטמבר ל-17 בנובמבר 1945, ונידונה למוות.

המשפט נערך תחת חוקי המשפט הצבאי הבריטי. והתבסס על אישומים בהתאם לאמנת ז'נבה השלישית בנוגע לפשעים שבוצעו כנגד אסירי המחנות. כשהסעיפים העיקריים בהם הואשמה היו התעללות, ורצח של כלואי המחנה.[1]

הניצולים שהעידו מטעם התביעה סיפקו עדויות מפורטות על אכזריותה בין עדויות הניצולים נאמר:

...היא הכתה את הילדה בשוט רכיבה עשוי עור..

...ד"ר אנה, רופאת הכלא, ביצעה סלקציה לתא הגזים, ושתי נערות שנבחרו קפצו מהחלון וגרזה התקרבה אליהן כשהן שוכבות על הקרקע וירתה בהן פעמיים...

כמו כן גרזה העידה על עצמה במהלך משפטה:[1]

נולדתי ב-7 באוקטובר 1923. בשנת 1938 עזבתי את בית הספר היסודי ועבדתי חצי שנה בעבודות חקלאיות בחווה, ולאחר מכן עבדתי בחנות בליכן במשך חצי שנה. כשהייתי בת 15 נסעתי לבית חולים בהוהנליכן, שם שהיתי שנתיים. ניסיתי להיות אחות אבל משרד העבודה לא אפשר זאת ושלח אותי לעבוד במחלבה בפירסטנברג. ביולי 1942 ניסיתי שוב להיות אחות, אבל משרד העבודה שלח אותי למחנה הריכוז רוונסבריק, למרות שהפגנתי נגד זה. נשארתי שם עד מרץ 1943, אז נסעתי למחנה בירקנאו באושוויץ. נשארתי באושוויץ עד ינואר 1945

במהלך משפטה כונתה על ידי העיתונות "החיה היפה" יחד עם ההאופטשטורמפיהרר יוזף קרמר שכונה ה"חיה מבלזן".

לאחר משפט שנערך כתשעה שבועות נגזר דינה של גרזה למוות בתליה[7][1].

בזמן הקראת פסקי הדין, גרזה הייתה הנאשמת היחידה שנותרה מתריסה כנגד הרשעתה.[8] ערעורה שלאחר מכן נדחה.

הוצאה להורג

לדברי וונדי אדל-מארי סרטי, בלילה שלפני הוצאתה להורג, שרה גרזה שירים נאציים עד השעות המוקדמות של הבוקר עם יוהנה בורמן.[9] ב-13 בדצמבר 1945, בכלא המלין, הובלה גרזה אל הגרדום. על פי עדות תלייניה היא ״נעמדה בתקיפות על סימון הגיר ואמרה 'Schnell' (מהר! בגרמנית) לפני שהחבל הונח על צווארה, לאחר שנתלתה היא נותרה תלויה כעשרים דקות.

לקריאה נוספת

  • יוכבד לוונשטיין, המלחמה כבר כאן, עץ התפוחים: סיפורה של חנה גלנדואר, 2017, עמ' 83-82

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירמה גרזה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 Excerpts from The Belsen Trial, www.nizkor.org (באנגלית)
  2. ^ First Belsen Trial Oberaufseherin Irma Ilse Ida Grese, www.bergenbelsen.co.uk (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Michael H. Kater, Hitler Youth, כרך א', Harvard University Press, 2006, עמ' 70
  4. ^ "Irma Grese". jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-2022-06-17.
  5. ^ 1 2 J. M. Müller, Angeklagte Nr. 9. Die "Hyäne von Auschwitz" im Kreuzverhör, Norderstedt: BoD, 2020, ISBN 978-3-7519-9549-8
  6. ^ All That's Interesting, Meet Irma Grese, “The Beautiful Beast” And One Of The Nazis’ Most Feared Guards, allthatsinteresting.com, ‏25 ביוני 2021 (באנגלית)
  7. ^ Belsen Beast, Irma Grese hanged with nine other horror camp aides, www.upi.com (באנגלית)
  8. ^ "Verdicts in the Belsen Trial", The Times, 17 November 1945, pg. 4.
  9. ^ Sarti, Wendy Adele-Marie (2012), Women and Nazis, Bethesda: Academica Press, ISBN 978-1936320127