כאשר בנות היו רבות ונלחמו זו בזו לאירמה מעולם לא היה את האומץ להילחם... היא הייתה בורחת
בגיל 15 עזבה את הלימודים והצטרפה למפלגה הנאצית.[4]
ביולי 1942 שובצה בראוונסבריק כעובדת דואר ועוזרת גינון. במרץ 1943 הועברה לאושוויץ כמפקחת ביטחונית ועד סוף אותה השנה הייתה למפקחת בכירה, האישה השנייה בדירוג הגבוה במחנה, והייתה אחראית על כ-30,000 אסירות יהודיות.
גרזה נודעה כסדיסטית בעלת פני מלאך. על פי עדויות שונות, היא הייתה מלקה אסירים ואסירות שלא סיפקו את רצונה. באחת העדויות נתבקשה אסירה יהודייה, רופאה במקצועה, לבצע בה הפלה בעקבות הריון מאסיר פולני.
בתור שומרת במחנות
עוד בנעוריה, כמו שאר אחיותיה, רצתה אירמה להצטרף לאגודת הנערות הגרמניות (Bund Deutscher Mädel) שהייתה חלק מההיטלר יוגנד אך אביה התנגד לכך.[5]
מעט לפני שמלאו לה 18 היא הצטרפה למחנה האימונים של כוחות הסיוע הנשיים של האס אס (SS-Helferinnen) שמוקם בקרבת מחנה ראוונסבריק.
היא קודמה במהירות יחסית בשירותה במחנה אושוויץ. בשנת 1942 מונתה לדרגת שומרת (Aufseherin) במחנה ראוונסבריק ובמרץ 1943 הועברה למחנה אושוויץ. במקביל באותה שנה הסתכסכה עם אביה שאסר עליה הצטרפות לשורות האס אס (אף שהיה חלק מהמפלגה הנאצית עוד משנת 1937) ובעקבות כך אף סילק אותה מביתו[5].
בשנת 1944 הועלתה לדרגת מודיעה (בגרמנית: Rapportführerin) שהייתה לדרגה השנייה בחשיבותה לנשים נאציות במחנות ריכוז. במחנה אושוויץ לקחה חלק פעיל ומרכזי בסלקציה ובשילוח לתא גזים. היא הייתה ידועה באכזריותה ובהתנהגויות סאדו מיניות כלפי אסירות ואף נהגה לאנוס אסירים ואסירות[6].
לאחר המלחמה נאסרה גרזה בכלא המלין שבלינבורג, והועמדה לדין במשפט בלזן יחד עם 45 פושעי מלחמה נוספים בחלקו הראשון של המשפט, שנערך בין ה-17 בספטמבר ל-17 בנובמבר 1945, ונידונה למוות.
המשפט נערך תחת חוקי המשפט הצבאי הבריטי. והתבסס על אישומים בהתאם לאמנת ז'נבה השלישית בנוגע לפשעים שבוצעו כנגד אסירי המחנות. כשהסעיפים העיקריים בהם הואשמה היו התעללות, ורצח של כלואי המחנה.[1]
הניצולים שהעידו מטעם התביעה סיפקו עדויות מפורטות על אכזריותה בין עדויות הניצולים נאמר:
...היא הכתה את הילדה בשוט רכיבה עשוי עור..
...ד"ר אנה, רופאת הכלא, ביצעה סלקציה לתא הגזים, ושתי נערות שנבחרו קפצו מהחלון וגרזה התקרבה אליהן כשהן שוכבות על הקרקע וירתה בהן פעמיים...
נולדתי ב-7 באוקטובר 1923. בשנת 1938 עזבתי את בית הספר היסודי ועבדתי חצי שנה בעבודות חקלאיות בחווה, ולאחר מכן עבדתי בחנות בליכן במשך חצי שנה. כשהייתי בת 15 נסעתי לבית חולים בהוהנליכן, שם שהיתי שנתיים. ניסיתי להיות אחות אבל משרד העבודה לא אפשר זאת ושלח אותי לעבוד במחלבה בפירסטנברג. ביולי 1942 ניסיתי שוב להיות אחות, אבל משרד העבודה שלח אותי למחנה הריכוז רוונסבריק, למרות שהפגנתי נגד זה. נשארתי שם עד מרץ 1943, אז נסעתי למחנה בירקנאו באושוויץ. נשארתי באושוויץ עד ינואר 1945
במהלך משפטה כונתה על ידי העיתונות "החיה היפה" יחד עם ההאופטשטורמפיהרריוזף קרמר שכונה ה"חיה מבלזן".
לאחר משפט שנערך כתשעה שבועות נגזר דינה של גרזה למוות בתליה[7][1].
בזמן הקראת פסקי הדין, גרזה הייתה הנאשמת היחידה שנותרה מתריסה כנגד הרשעתה.[8] ערעורה שלאחר מכן נדחה.
הוצאה להורג
לדברי וונדי אדל-מארי סרטי, בלילה שלפני הוצאתה להורג, שרה גרזה שירים נאציים עד השעות המוקדמות של הבוקר עם יוהנה בורמן.[9] ב-13 בדצמבר 1945, בכלא המלין, הובלה גרזה אל הגרדום. על פי עדות תלייניה היא ״נעמדה בתקיפות על סימון הגיר ואמרה 'Schnell' (מהר! בגרמנית) לפני שהחבל הונח על צווארה, לאחר שנתלתה היא נותרה תלויה כעשרים דקות.
לקריאה נוספת
יוכבד לוונשטיין, המלחמה כבר כאן, עץ התפוחים: סיפורה של חנה גלנדואר, 2017, עמ' 83-82