אינדיאנפוליס (CA-35)

אינדיאנפוליס (CA-35)
הסיירת הכבדה אינדיאנפוליס בנמל פרל הארבור, 1937
הסיירת הכבדה אינדיאנפוליס בנמל פרל הארבור, 1937
הסיירת הכבדה אינדיאנפוליס בנמל פרל הארבור, 1937
תיאור כללי
סוג אונייה סיירת כבדה
צי צי ארצות הברית
דגל הצי
סדרה פורטלנד
אוניות בסדרה מדחף עריכת הנתון בוויקינתונים
ציוני דרך עיקריים
מספנה New York Shipbuilding Corporation עריכת הנתון בוויקינתונים
הושקה 7 בנובמבר 1931
תקופת הפעילות 15 בנובמבר 1932 – 30 ביולי 1945 (12 שנים)
אחריתה טובעה על ידי צוללת יפנית ב-30 ביולי 1945
מיקום 12°02′00″N 134°48′00″E / 12.033333333333°N 134.8°E / 12.033333333333; 134.8 עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
הֶדְחֶק 9,800 טון
אורך 186 מטר
רוחב 20 מטר
שוקע 5.28 מטר
נתונים טכניים
מהירות 32.7 קשרים (59 קמ"ש)
גודל הצוות 629 קצינים ומלחים ברגיעה, 1,269 בזמן מלחמה
הנעה 8 דוודים בהספק 107,000 כ"ס
אמצעי לחימה
חימוש 9 תותחים בקוטר 8 אינץ' (203 מ"מ), 8 תותחים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ)
מטוסים שניים מדגם OS2U קינגפישר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אינדיאנפוליס (CA-35) הייתה סיירת כבדה מסדרת פורטלנד ששירתה בצי האמריקני במלחמת העולם השנייה והייתה אוניית הדגל של אדמירל ריימונד ספרואנס, מפקד הצי החמישי באוקיינוס השקט. בפברואר 1945 היא סייעה בקרב איוו ג'ימה, במרץ היא השתתפה בקרב על אוקינווה. ב-30 ביולי 1945 היא טובעה בידי צוללת יפנית, ומעל 850 מלוחמיה טבעו או נהרגו בים.

ב-19 באוגוסט 2017 נמצאו שרידיה על ידי צוות חיפוש שמומן בידי פול אלן, על קרקעית ים הפיליפינים בעומק של כ-5,500 מטר.[1]

משימה חשאית

במשימתה האחרונה היא שימשה להעברת חלקים מהפצצה הגרעינית "ילד קטן" לאי טיניאן באוקיינוס השקט. הסיירת הגיעה לאי ב-26 ביולי 1945, וארבעה ימים מאוחר יותר, בדרכה חזרה, ב-30 ביולי בשעה 00:14, היא טובעה בים הפיליפינים בידי צוללת יפנית. במשך שלושה ימים לא הבחין פיקוד הצי בחסרונה של הסיירת, עד שבשעות הבוקר של היום הרביעי לאחר הטביעה חלף מטוס אמריקני באזור והבחין בניצולים. תוך כמה שעות הגיע למקום מטוס-ימי, שהצניח לניצולים מזון וסירות הצלה. הטייס, אדריאן מארקס, הבחין בכרישים ארוכי-גף הסובבים את האנשים, ותוך הפרת הפקודות שניתנו לו נחת על המים כדי להבהיל את הכרישים ולסייע לניצולים.[2] מתוך 1,199 האנשים ששהו על סיפונה, כ-300 נהרגו בהתקפה עצמה והיסטוריונים אינם יודעים לומר בוודאות כמה מלחים נטרפו למוות וכמה מתו בשריפה או שטבעו, כשההערכות על מספר ההרוגים במתקפת הכרישים נעות בין 50 ל-150. רק 317 מלחים ניצלו.[2]

הצי הטיל את האחריות לאסון על מפקד הספינה, צ'ארלס בטלר מקווי השלישי, והוא הועמד למשפט בפני בית דין צבאי על אי מילוי הוראה. אף על פי שמאות ספינות אמריקניות טובעו במלחמת העולם השנייה, מקוויי היה המפקד היחיד שנשפט על אובדן ספינה. הוא לא הודח מהצי, אך התקרית העיבה על חייו ובמשך שנים הוא קיבל מכתבי נאצה לביתו. ב-1968 הוא התאבד בגיל 70. אחרוני השורדים יצאו למערכה כדי לטהר את שמו, וב-2001 זכה מקווי לחנינה מהקונגרס.[2]

בתרבות הפופולרית

בסרט "מלתעות", שיצא בשנת 1975, מספר המלח קווינט שהוא ניצול הסיירת, ומתאר את סיפור טביעתה ומתקפת הכרישים מנקודת מבטו.

באוגוסט 2016, יצא לאקרנים הסרט "ספינת מלחמה אינדיאנפוליס: אנשי הגבורה" בכיכובו של ניקולס קייג', המגולל את סיפור הטביעה של הספינה והחילוץ של אנשיה, ואת המשפט הצבאי שנערך בעקבות הסיפור.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינדיאנפוליס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Wreckage of USS Indianapolis found in Philippine Sea,‏ IndyStar, מרשת USA Today,‏ 19 באוגוסט 2017
  2. ^ 1 2 3 אוריה כנף‏, סיפורה של מתקפת הכרישים הנוראה בהיסטוריה, באתר וואלה, 17 באוגוסט 2013
ערך זה הוא קצרמר בנושא מלחמת העולם השנייה ובנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.