אינגריד מטסון (באנגלית: Ingrid Mattson; נולדה ב-24 באוגוסט1963) היא פרופסורית לחקר האסלאם ויחסים בין דתיים ומנהיגה דתית מוסלמית. בשנת 2006 היא נבחרה ליושבת ראש האגודה האסלאמית של צפון אמריקה, ארגון הגג של הארגונים והקבוצות המוסלמיות בארצות הברית וקנדה. מטסון היא האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד וילידת אמריקה הראשונה שמכהנת בתפקיד.[1] היא החזיקה בתפקיד יושבת הראש עד שנת 2010. באותה השנה, בכתבה בניו יורק טיימס תוארה כדמות הבולטת בקרב נשים אמריקאיות מוסלמיות".[2]
ילדות ורקע
אינגריד מטסון, היא השישית מתוך שבעה ילדים, נולדה והתחנכה בקינגסטון, אונטריו, היא למדה בבתי ספר קתוליים.[3] היא למדה פילוסופיה ואמנות באוניברסיטת ווטרלו בקנדה בין השנים 1982-1982. במסגרת לימודיה, שהתה ב-1986 כסטודנטית בפריז שם התיידדה עם סטודנטים מערב אפריקה, מוסלמים סופים ונחשפה לאסלאם. שחזרה לווטרלו, שמעה הרצאות על האסלאם וב-1987 התאסלמה.[3] מטסון המשיכה בלימודיה וסיימה את תואר ראשון באמנות ובפילוסופיה של האמנויות בשנת 1987.[4]
קריירה
אקדמיה
לפני שהמשיכה בלימודים מתקדמים, מטסון נסעה לעבוד במחנה פליטים בפושקר, פקיסטן מסוף 1987 ועד 1999. שם פגשה את בעלה לעתיד, עאמר אטק, ממצרים. הזוג התחתן בפושקר.[3] מטסון קיבלה תואר דוקטור בשפות ותרבויות המזרח הקרוב מאוניברסיטת שיקגו ב-1999.[5] בין השנים 1998 ל-2012 מטסון לימדה לימודי האסלאם ויחסי בין מוסלמים-נוצרי בסמינר הרטפורד בקונטיקט ובמקביל נהלה את מרכז מקדונלד לחקר האסלאם וקשרי נוצרים-מוסלמים.[6] כן, במהלך תקופה זו, היא ייסדה את התוכנית ההסמכה הראשונה לאנשי דת באמריקה[דרוש מקור].
האגודה האסלאמית של צפון אמריקה
ב־2006 מטסון נבחרה ליושבת ראש האגודה האסלאמית של צפון אמריקה, ארגון הגג של הארגונים והקבוצות המוסלמיות בארצות הברית וקנדה. היא האישה הראשונה וילדת אמריקה הראשונה שנבחרה לתפקיד. תחת הנהגה האגודה פתחה מחלקה לפיתוח קהילתי שעסקה בפיתוח מנהיגות, פעילות לבני נוער, שרותי חינוך ותקשורת. מטסום קראה לנשים להיבחר לדירקרטוריונים של מסגדים, להיות פעילות במסגדים על מנת שהמסד יהיה מקום מזמין לנשים וגברים כאחד.[7]
ב־2007 הובילה מטסון ביחד עם הרב אריק יופי, נשיא האיחוד ליהדות רפורמית תוכנית בשם "ילדי אברהם" מדריך לדיאלוג בין דתי בין יהודים למוסלמים.[8] כיושבת ראש האגודה מוטסון פעילויות נוספת לחיזוק הקשרים בין יהודים למוסלמים כגון סמינרי לימוד משותפים,[9] מפגשים בין מוסלמים ליהודים החיים באותה הסביבה ועוד.[10]תהליך בין דתי נוסף שהובילה המטסון עסק ביחסים בין מוסלמים ובודהיסטים. הדלאי לאמה, השתתף במספר כינוסים שערכה.[11] תהליך בין דתי נוסף שמטסון לקחה בו חלק הוא מסמך רוחני, תאולוגי, דוקטרינרי המבוסס על האסלאם והנצרות. המסמך נוסח על לידי אנשי דת נוצרים ומוסלמים וחוקרי דת והוא הבסיס לתוכנית "עולם משותף בינינו".[12][8][13]
מטסון קבלה תואר דוקטור לשם כבוד ב-2012 מהסמינר התאולוגי בשיקגו על מאמציה לבניית אמון בין קהילות.[14]
תפיסתה על מעמד הנשים באסלאם
מטסון תומכת בהשתלבותן של נשים מוסלמיות בתפקידים ציבוריים ודתיים. מטסון לובשת חיג'אב, אך טוענת כי ממשלות לא צריכות להחזיק בסמכות לאכיפת לבוש דתי. מטסון עבדה הסוכנות המוסלמית החברתית שנקראה משפחות השלום. הקבוצה הפעילה נגד אלימות במשפחה בתוך הקהילה המוסלמית מתנגדת לפרשנויות של הקוראן המתירות אלימות או אפליה נגד נשים.[15]
התנגדות לפונדמנטליזם האסלאמי
מטסון היא מהמבקרת של קיצוניות דתית אסלאמית מאז היא פגשה בה לראשונה בעת שהותה בפקיסטן ועבודתה עם פליטות אפגניות.[16] זמן קצר לאחר התקפות ה-11 בספטמבר, מטסון, פרסמה מאמר שכותרתו "אמריקאים מוסלמים יש להם התחייבות מיוחדת." במאמר, היא הצהירה, "אני, כמנהיגה אמריקאית מוסלמית, מגנה לא רק את מחבלים מתאבדים של הטליבאן, אלא גם את מנהיגים של המדינות המוסלמיות שפוגעים בדמוקרטיה ומדכאים נשים, שהשתמשו בקוראן כדי להצדיק התנהגויות לא אסלאמית אלימות".[17]
פרסומים
ב־2007 יצא לאור סיפרה: הסיפור של הקוראן: ההיסטוריה שלו ובמקומו בחיים המוסלמים. הספר נבחר, ב-2012, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח בתוכנית לגישור בין תרבויות.[18]
