אפרתי נולדה וגדלה בתל אביב. למדה אמנות וציור בתיכון ויצו-צרפת. ב-1987 פתחה את חנות המותג ברחוב דיזנגוף בתל אביב.[1] משנת 2004 פועלת החנות במתכונת של פגישה אישית עם הלקוחה, לאחר שאפרתי ובן זוגה, שלומי רוזנבוים, עברו להתגורר באופן חלקי באומבריה שבאיטליה.[2]
ב-1990 הוזמנה אפרתי על ידי מנכ"ל המשביר לצרכן, מנחם עינן, לסייע בשינוי הדימוי המיושן של הרשת.[3] היא יזמה עבור הרשת את פרויקט "שדרת המעצבים", שכלל הכנסת מעצבי אופנה צעירים לסניפי הרשת, והמשיכה לשמש כמנהלת הפרויקט עד 1999.[4] ב-2011 רשת המשביר שבה ויצאה ביוזמה דומה.
אפרתי מעצבת בגדי נשים מחויטים הנתפרים בהתאמה אישית. סגנונה תואר כ"קלאסי, מוקפד והמאתגר ביותר בנוף המקומי".[5] בכתבת פרופיל שנעשתה עליה בעיתון "מעריב" לרגל יום האישה 2006, תוארה אפרתי כ"אחת מהנשים המשפיעות ביותר בסצנת האופנה המקומית...הנה ההוכחה שניתן לשמור על יציבות של יותר משני עשורים בתעשייה, גם עם שמירה על אמירה אישית שלא בהכרח מתחנפת לדעת הקהל."[6]
בשנת 1995 השיקה אפרתי קו אופנה נוסף, "אא אילנה אפרתי 100% כותנה", שכלל בגדי כותנה פשוטים ומינימליסטיים, בהשראת בגדי פועלים וחלוצים, כמחווה למפעל האופנה הישראלי אתא.[7]
אפרתי מציגה את אוספי האופנה בתצוגות אופנה שנתיות, בהן שבוע האופנה בתל אביב.[9] בין השנים 1988 - 2005 פרסמה קטלוגי אופנה שנתיים הדנים בסוגיות חברתיות, עירוניות ואסתטיות.
בשנת 1996, זכה הקטלוג של אפרתי לפרסום, כאשר היה הראשון בישראל שהנשים המצולמות בו לא היו דוגמניות. הצעד הוגדר אז כפמיניסטי ובעקבותיו הוציאו בתי אופנה אחרים קטלוגים דומים.[1]
אפרתי מושפעת בעבודתה מהחיים העירוניים בתל אביב; בשנת 2001 הוקדש קטלוג האופנה השנתי שלה לרחוב דיזנגוף.[10]
אמנות וחינוך
לאורך השנים הציגה אפרתי במגוון תערוכות עיצוב ואמנות, בהן סדרת צילומים שיצרה עם הצלם רן גולני והוצגו בגלריה "העיר" בתל אביב ועל שער ירחון האמנות 'ארבע על חמש' (1996)[11]; מצג וידאו משותף עם האמנית מרים כבסה בתערוכה "T Shirt" במוזיאון העיצוב ברמת גן (1999); מוצג משותף עם צלם העיתונות אלכס ליבק בתערוכה על סובלנות במכון הטכנולוגי חולון (1999); ותערוכת יחיד של טקסטיל ווידאו-ארט בגלריה פריסקופ בתל אביב (2012).[12]
