רסולוב איליה מיכאילוביץ' (ברוסית: Рассолов Илья Михайлович; נולד ב-25 בפברואר1975) הוא מדען, עורך דין, סופר, איש ציבור רוסי. מומחה למשפט מידע, תורת המשפט וניהול. דוקטור ומרצה למשפטים. חבר באיגוד הסופרים של מוסקבה.[1] שיתף פעולה עם ארגונים ציבוריים שונים והנחה תוכניות רדיו בהשתתפות סופרים שונים.
סיים את לימודיו בהאקדמיה הממלכתית למשפטים של מוסקבה (MSAL) בשנת 1997 עם תואר במשפטים.[3] בשנת 2009 הגן על עבודת הדוקטורט שלו בנושא: "משפט והאינטרנט: סוגיות תאורטיות". בין השנים 2004–2009 שיתף פעולה עם תחנות רדיו רוסיות שונות והיה מחבר תוכניות שבועיות בנושא חינוך משפטי.
פעילות מחקרית והוראה
איליה רסולוב הוא מרצה במספר אוניברסיטאות ברוסיה ובאירופה. בין השנים 2009 ל-2024 כיהן כראש המחלקה למשפט מידע במספר אוניברסיטאות ברוסיה.[4][5][6]
הוא מחבר תוכנית המאסטר הראשונה ברוסיה בתחום "משפט IT" באוניברסיטת המשפטים הממלכתית על שם קוטפין במוסקבה (MSAL). מספר אוניברסיטאות רוסיות נוספות מיישמות תוכניות מאסטר שפיתח: "עורך הדין בתחום משפט המידע והכלכלה הדיגיטלית" ו"משפט דיגיטלי וניהול".
|
הלוגו של איליה רסולוב וסימני השם
רסולוב פיתח ויישם בתהליך הלימודים מגוון קורסים אקדמיים, בהם: "משפט אינטרנט", "סוגיות משפטיות של אבטחת סייבר", "הסדרה משפטית של מסחר אלקטרוני", "פרקטיקה של פתרון סכסוכי מידע", "ניהול פרויקטים IT", "משפט תקשורת" ו"משפט רשת". קורס "משפט אינטרנט" נלמד הן באוניברסיטאות ברוסיה והן באוניברסיטאות זרות.
ראסולוב, משפט ואינטרנט. בעיות תאורטיות. מהדורה ראשונה. 2003.
רסולוב הוא מחבר הקונספט הראשון למשפט המרחב הקיברנטי (משפט אינטרנט) במדעי המשפט הרוסי. הוא הציע גישה חדשה לבעיות תאורטיות של אינטראקציה בין המשפט והמרחב הקיברנטי כתופעות חברתיות. הוא הגדיר את העקרונות הבסיסיים והתנאים להפעלת המשפט החיובי במרחב הקיברנטי.[7][8][9]
בעבודותיו, נבחנה לראשונה לעומק התפיסה של "חוזים רשתיים" (חוזים חכמים), והוצגו הגדרות למונחים כמו "נכסים דיגיטליים רכים", "קניין דיגיטלי", "טביעת רגל דיגיטלית" ומנגנונים חדשים ליצירתה.
ספר הלימוד "משפט מידע" מאת איליה רסולוב, שפורסם בשנת 2010, היה הראשון להגדיר את תחום משפט המידע (עשרה סוגים של יחסי מידע). מאוחר יותר הסיק כי יחסי מידע חדשים הכוללים בינה מלאכותית צריכים להיות מובחנים ומסווגים כ"יחסי שותפות".[10]
רסולוב הדגים כי משפט דיגיטלי מהווה תת-תחום חדש פורץ במשפט המידע. בעבודותיו הובהר שבעוד שמשפט דיגיטלי הוא מוגבל, התאוריה של משפט סייבר תישאר רלוונטית בעתיד (כקונספט של המחבר כ"רשת קוארדינטות"), כשהאינטראקציה בין בני אדם לרובוטים לא תהיה מוגבלת רק למרחב הדיגיטלי.
איליה קבע הנחיות לפיתוח עתידי של חקיקת מידע לעשרים השנים הקרובות והציע מנגנונים חדשים להסדרת התנהגות אנושית במרחב הדיגיטלי עד לשנים 2050–2060, כולל האינטרנט הטקטילי (אינטרנט-2 ואינטרנט-3).
הוא עשה מספר הכללות מדעיות ונתן הצעות בנוגע למכניזם הרגולטורי של רשות מוחי עתידי, וכן של מעמדם החוקי של מושאי-דמה כגון "פרסונות אלקטרוניות". ההיפותזה שהציג ב-2009 בעבודה בשם "החוק והאינטרנט" לגבי התפתחות של חברה עם מה שמוכר כ"ידע קולקטיבי", הציתה דיון נרחב בקהילה האקדמאית.
בשנים 2019–2021, יחד עם ד"ר סבטלנה צ'ובוקובה, הקים מוסד משפטי חדש – מוסד התמיכה המשפטית במידע גנטי.[11][12]
