אִילִיָה דָוִידוֹבִיץ' סֵפִּיאַשְוִילִי (ברוסית: Илья Давидович Сепиашивили; 1904 – 17 באוקטובר 1971) היה יהודי סובייטי שעוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פועלו כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
נולד בעיירה לאילשי במשפחת איכרים יהודים שם גם סיים שבע שנות לימוד בבית ספר. בשנת 1929 עבר לעיר כותאיסי ועבד שם במפעל לייצור משי.
ביוני 1941 גויס משם לצבא האדום שם נרשם במסמכים כגרוזיני וביולי אותה השנה הגיע לחזית בריאנסק. הגיע לחזית הדרום-מערבית ביולי 1943 משם הגיע לחזית המרכזית ואחר כך לחזית הבלארוסית].
בקיץ 1944 היה למכווין תותח ברגימנט הקל מס' 279 של חטיבת התותחנים הקלים מס' 23. בין 2 ל-4 באוגוסט אותה השנה בצליחת נהר ויסלה לאחר תפיסת שטח בגדה הנגדית בהדיפת 6 התקפות נגד פגע בעמדת מרגמה ושלושה תת-מקלעים. על כך קיבל מדליית העוז.
במהלך הקרב ליד רוש'פ צפונית מערבית לוולומין בשטח פולין בהיותו כבר בדרגת סמל במהלך מתקפת נגד של וורמאכט חיסל כיתת חיילים גרמניים, נפגע אך המשיך להפעיל את התותח וחיסל גם תותח נגד טנקים וגם שתי כיתות חיי רגלים נוספות. בפקודה מ-13 בספטמבר לגבי דיוויזיית התותחים החמישית קיבל על הפעולות הללו עיטור התהילה מדרגה שלישית.
טרם המבצע ויסלה-אודר הועלה לדרגת סטרשינה של הסוללה. ב-31 בינואר 1945 במהלך מתקפת הנגד של הגרמנים ליד יישוב בראוזנדורף בגרמניה הוא חיסל עם נשקו האישי 8 חיילי וורמאכט ותפס שישה בשבי. על הפעולות הללו קיבל את עיטור התהילה מדרגה שנייה ב-8 במרץ.
במהלך הקרב על ברלין ין 26 ל-27 באפריל במהלך הקרבות בעיר סיפק תחמושת לתותח וכשנגמרו הפגזים המשיך מתקפה עם תת-מקלע. במהלך הקרב נפגע שלוש פעמים ובעקבות הפגיעה הקשה פונה לבית חולים שדה בלודז'. עיטור התהילה מדרגה ראשונה הוענק לו בפקודה מתאריך 15 במאי 1946 אך הוא קיבל אותו רק בשנת 1968.
שוחרר מן השירות ביוני 1945 עקב נכות בעקבות הקרבות וחזר להתגורר בעיר כותאיסי שם המשיך לעבוד במפעל לייצור משי.
נפטר ב-17 באוקטובר 1971.
לקריאה נוספת
- ואז'ה טווטורדזה, רגעי גורל נפלא, כותאיסי, 1982 (בגרוזינית)[3].
הערות שוליים
