בספטמבר1943, לאחר שגרמניה השתלטה על איטליה ועל השטחים בשליטתה, ברחו יהודים רבים לאזור בדרום יוגוסלביה שהיה תחת שליטת הפרטיזנים. חלק מהיהודים הצטרפו לשורות הפרטיזנים, בעוד הנשים והילדים שוכנו בכפרים, בעיקר בכפר טופוסקו שבדרום קרואטיה. רבים מתושבי הכפר היו קשורים ל"אוסטשה", מפלגת השלטון בקרואטיה, שהייתה אחראית על רצח רוב יהודי קרואטיה. תושבים אלה התעלמו ממצוקתם של היהודים, ואלה מבין התושבים שסייעו ליהודים, עשו זאת בשל הפחד מהפרטיזנים.
בסוף 1943 הגיעו יחידות צבא גרמני לאזור והחלו קרבות בינן לבין הפרטיזנים היוגוסלבים. הפליטים היהודיים נאלצו לברוח מהמקומות בהם התנהלו קרבות ולנדוד בין מקומות מסתור.
איוואן (איוויצ'ה) ורנטיץ' בן ה-17 סייע ליהודים בטופוסקו. הוא התיידד עם פליטים יהודים, נהג להזהירם מהתקרבות הקרבות, מצא להם מקומות מסתור חדשים, ליווה אותם למקומות אלו ודאג לצורכיהם במסתור תוך סיכון חייו. בין הפליטים שהגיעו לטופוסקו הייתה ארנה מונטיליו, שבעלה נרצח במחנה יאסנובאץ, ועמה אחותה הקטנה, בתה הקטנה ואמה הקשישה. ורנטיץ' מצא גם להן מסתור.
העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסיד אומות העולם איוואן ורנטיץ'
ורנטיץ' שמר על קשר עם רבים מהיהודים שהציל, בהם ארנה מונטיליו. מונטיליו עלתה לישראל, שם נישאה בשנית והולידה שני ילדים נוספים. היא המשיכה לשמור על קשר מכתבים עם איוואן. בשנת 1963 ביקר ורנטיץ' לראשונה בישראל, ובשנת 1964 עבר לישראל לצמיתות.[1] באותו הזמן כבר לא חייתה מונטיליו עם בעלה השני, ומשהגיע ורנטיץ', הם נישאו.
