בהלכה, איגרות בית דין הם איגרות ושטרות שבית הדין כותב על מנת לפרסם לציבור או לבתי דינים אחרים פסקי דין בענייני אישות או בדיני ממונות.

איגרת מזון היא שטר שבית הדין כותב על דבר חיוב מזונות של אדם לאשתו ובנותיו. יש להבחין בין שני סוגי איגרות: א. איגרת בה מתבאר החיוב של אדם שמת או שהלך למדינת הים לספק מזון לאשתו ובנותיו. ב. איגרת בה מפורט חיוב של אדם לזון את בת אשתו מנישואים קודמים.

איגרת העוסקת במזון האשה והבנות יכולה להיות איגרת כזו שבה בית הדין כותבים את הסכום השבועי החודשי או השנתי, אותו קצבו למזון האשה והבנות של אדם שמת או הלך למדינת הים (שיטה מקובצת, בבא מציעא כ, ב). בשם 'איגרת מזון' נקראת גם איגרת כזו ששולחים בית דין מסוים לבית שבמקום אחר, על מנת שיפסוק מזון לאשה פלונית (תוספות כתובות ק,ב). גם שטר המתאר מכירת קרקע על ידי בית הדין למטרת מימון את מזון האשה ובנותיה, או שמתאר החלטה עקרונית שיש למכור קרקע פלונית למטרה זו, נקרא 'איגרת מזון' (רמב"ם הלכות יום טוב ז,יב).

איגרת זו היא איגרת המתארת את עצם החיוב שקיבל אדם על עצמו לזון את בת אשתו. באיגרת זו יופיע משך הזמן בו מתחייב האדם לזון את בת אשתו, וכן גובה הסכום המשולם לה. יש שפירשו שאיגרת זו משמעה השטר שבית הדין כותבים לאדם לאחר שנטלו ממנו קרקע וממנה גבו את הסכום עליו התחייב לבת אשתו (שיטה מקובצת, שם).

איגרת שום (מלשון שומה) היא שטר שבית דין מפרטים בו את ערכם הממוני של נכסים שונים, וזאת על מנת לאפשר למלוה לגבות את חובו.

על פי ההלכה היהודית כאשר הגיע זמן פרעון הלואה ואין ללוה כסף לשלם, בית הדין גובים את החוב מקרקעותיו, היות שהקרקע של האדם משועבדת לפרעון חובותיו. קודם שגובים מהקרקע בית הדין אומדים את שווי הקרקע וקובעים את ערכה שלב זה נקרא 'שומא'. לאחר מכן מכריזים על מכירת הקרקע. אם ימצא מי שמוכן לשלם יותר מהערך שקבעו בית הדין הכסף יינתן למלוה, ואם לא יקנה אותה המלוה בערך ששמוה וינכה ללוה מחובו. שלב זה נקרא 'הכרזה'.

איגרת שום היא האיגרת שבה נכתב הערך של הקרקע בזמן ה'שומא' וכותבים אותה לזיכרון דברים (שיטה מקובצת בבא מציעא כ, א). ויש מפרשים שאיגרת שום היא האיגרת שנכתבת למלוה אחרי שלב ה'הכרזה' במקרה שלא נמצא מי שיתן יותר מה'שומא' שאז בית הדין נותנים למלוה את הקרקע תמורת החוב^[1], איגרת זאת נקראת גם אדרכתא.

איגרת ביקורת היא האיגרת המתארת את שלב ה'הכרזה' על ידי בית הדין.

יש מפרשים שאיגרת הביקורת נכתבת קודם למכירה, והאיגרת עצמה היא ההכרזה. לפי זה באיגרת נכתב ששדה פלונית עומדת למכירה על ידי בית דין בסכום מסוים וכל הרוצה לבוא ולקחתה ביותר, יבוא^[2], ויש אומרים שההכרזה היא פעולה בפני עצמה, ואילו האיגרת נכתבת לאחר שנמצא קונה המוכן לשלם יותר מהשומא^[3]. את האיגרת כותבים לקונה ונקראת איגרת ולא שטר כדי שידעו שהמכירה נעשתה בבית הדין ולא על ידי הבעלים, ולא יצא שם רע על הקונה כאילו קנה את הקרקע שלא כדין.

המשנה בבבא מציעא^[4] אומרת ”מצא אגרות שום ואגרות מזון... הרי זה יחזיר”, כלומר אם אדם מצא איגרות אלו יחזיר אותן לבעליהן, היינו למי שנכתבו עבורו. הטעם הוא שאין חשש שהכותב נמלך ולא נתנה משום שאיגרות אלו הם מעשה ידי בית דין ובית הדין מוציאים מתחת ידם רק דבר מבורר. כמו כן אין חוששים שהאיגרת נפרעה שאין שייכות לזה באיגרות אלו.

אף על פי שיש איסור כתיבה בחול המועד המשנה במסכת מועד קטן^[5] אומרת ”ואלו כותבין במועד... אגרות שום ואגרות מזון”. הטעם הוא שכתיבת האיגרות נעשית על ידי בית דין, וכל דבר הנעשה על ידי בית דין מוגדר כצורך הרבים המותר לעשותו בחול המועד. טעם נוסף נאמר בהיתר שאם לא יכתבו במועד יש הפסד לאשה או ליתומים (באיגרות מזון) או למלוה (באיגרות שום) וההיתר הוא מדין דבר האבד.

איגרת מרד הוא שטר שכותבים בית הדין כאשר הבעל או האשה נמנעים מקיום יחסי אישות.

על פי ההלכה המובאת במשנה במסכת כתובות (ה,ז) האשה המורדת מפסידה סכום קצוב כל שבוע מכתובתה עד שתחזור בה. וכן הבעל המורד מוסיפים לו כל שבוע סכום קצוב על ערך הכתובה שכתב לאשתו.

את איגרת המרד כותבים, אם כן, שלא יוכל אחד הצדדים לאחר זמן לומר לא מרדתי ויתבע את הכתובה המקורית.

כמו כן כותבים איגרת מרד על ארוסה, שאינה רוצה להינשא. אולם איש המורד על ארוסתו אין כותבים עליו איגרת מרד מפני שאין על האשה חיוב של מצוות פרייה ורבייה. אלא שאם האשה טוענת שהיא רוצה בילדים על מנת שיהיו לה לעזר בזקנותה – כותבים גם בזה איגרת מרד.

• משפט עברי