באנליזה מרוכבת , למת האומדן , הידועה גם בשם אי-שוויון ML , היא לֶמה הנותנת חסם עליון לאינטגרל מסילתי . החסם מאפשר לחסום אינטגרלים, למשל לצורך החישובים הנדרשים במשפט השארית .
אם
f
{\displaystyle f}
היא פונקציה מרוכבת רציפה על המסילה
Γ Γ -->
{\displaystyle \Gamma }
ואם המודול שלה
|
f
(
z
)
|
{\displaystyle |f(z)|}
חסום על ידי הקבוע
M
{\displaystyle M}
עבור כל
z
{\displaystyle z}
על
Γ Γ -->
{\displaystyle \Gamma }
, אז:
|
∫ ∫ -->
Γ Γ -->
f
(
z
)
d
z
|
≤ ≤ -->
M
ℓ ℓ -->
(
Γ Γ -->
)
{\displaystyle \left|\int _{\Gamma }f(z)dz\right|\leq M\,\ell (\Gamma )}
כאשר
ℓ ℓ -->
(
Γ Γ -->
)
{\displaystyle \ell (\Gamma )}
הוא אורך הקשת של
Γ Γ -->
{\displaystyle \Gamma }
. בפרט, ניתן לקחת את המקסימום
M
:=
sup
z
∈ ∈ -->
Γ Γ -->
|
f
(
z
)
|
{\displaystyle M:=\sup _{z\in \Gamma }|f(z)|}
כחסם עליון.
טענת הלמה אינה מפתיעה. אם מקרבים את המסילה כאיחוד סופי של קטעים קטנים, אז המקסימום של הערכים בקטעים אלה אינו רחוק מהחסם
M
{\displaystyle M}
על המסילה. לפיכך, אם מבצעים אינטגרל של המקסימום על פני כל המסילה, אז האינטגרל של
f
(
z
)
{\displaystyle f(z)}
על המסילה חייב להיות קטן ממנו או שווה לו.
באופן פורמלי ניתן להראות שאי-השוויון מתקיים באמצעות הגדרת האינטגרל הקווי, אי-שוויון המשולש האינטגרלי והנוסחה עבור אורך עקומה כדלקמן:
|
∫ ∫ -->
Γ Γ -->
f
(
z
)
d
z
|
=
|
∫ ∫ -->
α α -->
β β -->
f
(
γ γ -->
(
t
)
)
γ γ -->
′
(
t
)
d
t
|
≤ ≤ -->
∫ ∫ -->
α α -->
β β -->
|
f
(
γ γ -->
(
t
)
)
|
|
γ γ -->
′
(
t
)
|
d
t
≤ ≤ -->
∫ ∫ -->
α α -->
β β -->
M
|
γ γ -->
′
(
t
)
|
d
t
=
M
∫ ∫ -->
α α -->
β β -->
|
γ γ -->
′
(
t
)
|
d
t
=
M
ℓ ℓ -->
(
Γ Γ -->
)
{\displaystyle \left|\int _{\Gamma }f(z)dz\right|=\left|\int \limits _{\alpha }^{\beta }f(\gamma (t))\gamma '(t)dt\right|\leq \int \limits _{\alpha }^{\beta }|f(\gamma (t))||\gamma '(t)|dt\leq \int \limits _{\alpha }^{\beta }M\left|\gamma '(t)\right|dt=M\int \limits _{\alpha }^{\beta }|\gamma '(t)|dt=M\,\ell (\Gamma )}
דוגמה
המסילה
Γ Γ -->
{\displaystyle \Gamma }
בעיה – חשבו את האינטגרל
∫ ∫ -->
− − -->
∞ ∞ -->
∞ ∞ -->
1
(
x
2
+
1
)
2
d
x
{\displaystyle \int _{-\infty }^{\infty }{\frac {1}{(x^{2}+1)^{2}}}dx}
.
פתרון – במקום לחשב את האינטגרל בגבולות המבוקשים, נקרב את
∫ ∫ -->
− − -->
a
a
1
(
x
2
+
1
)
2
d
x
{\displaystyle \int _{-a}^{a}{\frac {1}{(x^{2}+1)^{2}}}dx}
ונשאיף את
a
{\displaystyle a}
לאינסוף. לשם כך נשלים את קטע האינטגרציה למסילה סגורה, על ידי הוספת חצי המעגל
|
z
|
=
a
{\displaystyle |z|=a}
מ-
z
=
a
{\displaystyle z=a}
לכיוון
z
=
− − -->
a
{\displaystyle z=-a}
(נגד כיוון השעון ). את חצי המעגל הזה נסמן ב-
Γ Γ -->
{\displaystyle \Gamma }
.
לפי משפט השארית , האינטגרל הזה שווה ל-
2
π π -->
i
{\displaystyle 2\pi i}
כפול סכום השאריות בכל נקודות הסינגולריוּת . הסינגולריות היחידה של הפונקציה בתוך המסילה היא בנקודה
z
=
i
{\displaystyle z=i}
. אפשר לפתח לטור לורן
1
(
z
2
+
1
)
2
=
− − -->
1
4
(
z
− − -->
i
)
− − -->
2
+
− − -->
i
4
(
z
− − -->
i
)
− − -->
1
+
3
16
+
i
8
(
z
− − -->
i
)
− − -->
5
64
(
z
− − -->
i
)
2
+
… … -->
{\displaystyle {\frac {1}{(z^{2}+1)^{2}}}={\frac {-1}{4}}(z-i)^{-2}+{\frac {-i}{4}}(z-i)^{-1}+{\frac {3}{16}}+{\frac {i}{8}}(z-i)-{\frac {5}{64}}(z-i)^{2}+\dots }
; ומכאן שהשארית, שהיא המקדם של
(
z
− − -->
i
)
− − -->
1
{\displaystyle (z-i)^{-1}}
, שווה ל-
− − -->
i
4
{\displaystyle {\frac {-i}{4}}}
. מכאן נובע שהאינטגרל על פני כל המסילה הוא
(
∫ ∫ -->
− − -->
a
a
+
∫ ∫ -->
Γ Γ -->
)
d
z
(
z
2
+
1
)
2
=
2
π π -->
i
− − -->
i
4
=
π π -->
2
{\displaystyle (\int _{-a}^{a}+\int _{\Gamma }){\frac {dz}{(z^{2}+1)^{2}}}=2\pi i{\frac {-i}{4}}={\frac {\pi }{2}}}
.
אורכו של מסלול האינטגרציה הוא חצי היקף מעגל שרדיוסו
a
{\displaystyle a}
, ומכאן
ℓ ℓ -->
(
Γ Γ -->
)
=
1
2
(
2
π π -->
a
)
=
π π -->
a
{\displaystyle \ell (\Gamma )={\tfrac {1}{2}}(2\pi a)=\pi a}
.
מאי-שוויון המשולש ניתן לראות כי:
|
z
|
2
=
|
z
2
|
=
|
z
2
+
1
− − -->
1
|
≤ ≤ -->
|
z
2
+
1
|
+
1
{\displaystyle |z|^{2}=|z^{2}|=|z^{2}+1-1|\leq |z^{2}+1|+1}
ולכן:
|
z
2
+
1
|
≥ ≥ -->
|
z
|
2
− − -->
1
=
a
2
− − -->
1
>
0
{\displaystyle |z^{2}+1|\geq |z|^{2}-1=a^{2}-1>0}
כאשר
a
>
1
{\displaystyle a>1}
.
מכאן:
|
1
(
z
2
+
1
)
2
|
≤ ≤ -->
1
(
a
2
− − -->
1
)
2
{\displaystyle \left|{\frac {1}{(z^{2}+1)^{2}}}\right|\leq {\frac {1}{(a^{2}-1)^{2}}}}
כלומר
M
=
1
(
a
2
− − -->
1
)
2
{\displaystyle M={\frac {1}{(a^{2}-1)^{2}}}}
, והחסם הוא:
|
∫ ∫ -->
Γ Γ -->
1
(
z
2
+
1
)
2
d
z
|
≤ ≤ -->
π π -->
a
(
a
2
− − -->
1
)
2
{\displaystyle \left|\int _{\Gamma }{\frac {1}{(z^{2}+1)^{2}}}\,dz\right|\leq {\frac {\pi a}{(a^{2}-1)^{2}}}}
. הערך הזה שואף לאפס כאשר
a
{\displaystyle a}
שואף לאינסוף , ומכאן ש-
∫ ∫ -->
− − -->
∞ ∞ -->
∞ ∞ -->
d
x
(
x
2
+
1
)
2
=
π π -->
2
{\displaystyle \int _{-\infty }^{\infty }{\frac {dx}{(x^{2}+1)^{2}}}={\frac {\pi }{2}}}
.
ראו גם
לקריאה נוספת
Saff, E.B; Snider, A.D. (1993), Fundamentals of Complex Analysis for Mathematics, Science, and Engineering (2nd ed.), Prentice Hall, ISBN 978-0133274615 .
Howie, J.M. (2003), Complex Analysis , Springer .