אחמד פואד נגם
أحمد فؤاد نجم![]() |
|
לידה |
22 במאי 1929
א-שרקיה, מצרים  |
|---|
|
פטירה |
3 בדצמבר 2013 (בגיל 84)
קהיר, מצרים |
|---|
|
מדינה |
מצרים |
|---|
|
שפות היצירה |
מצרית מאוחרת |
|---|
|
בן או בת זוג |
- Safinaz Kazem (אוגוסט 1972–יולי 1976)
- בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
|
|---|
|
צאצאים |
Nawara Negm |
|---|
|
פרסים והוקרה |
פרס הנסיך קלאוס |
|---|
  |
אחמד פואד נִגְם (בערבית: احمد فؤاد نجم, הגייה מצרית: [ˈæħmæd foˈʔæːd ˈneɡm], בתעתיק מדויק: אחמד פֻאָאד נגם, במקורות נכתב גם ניג'ם; 22 במאי 1929 – 3 בדצמבר 2013) היה משורר מצרי. היה ידוע בזכות שירתו הלאומית והמהפכנית בשפה הערבית מצרית ובעבודתו עם המלחין והזמר המצרי שייח' אימאם (1918–1995). יש שראו בו גיבור עממי.[1]
תחילת דרכו
נגם נולד בשנת 1929 במחוז א-שרקיה במצרים למשפחת פלאחים. אמו, האנם מורסי נגם, הייתה עקרת בית, ואביו, מוחמד עיזאת נגם, היה שוטר. נגם היה אחד מ-17 ילדים במשפחתו. בדומה למשוררים וסופרים מצרים אחרים בדורו, את השכלתו היסודית רכש בכותאב, מעין "תלמוד תורה" מוסלמי, אשר נוהל על ידי רשת החינוך של אל-אזהר.
לאחר מות אביו עבר נגם להתגורר עם דודו חוסיין בזקאזיק, אולם בשנת 1936 הועבר לבית יתומים, שם פגש בזמר המצרי הידוע עבד אל-חלים חאפז. בשנת 1945, בגיל 16, עזב את בית היתומים ושב לכפרו, שם עבד כרועה. מאוחר יותר עקר לקהיר במטרה להתגורר עם אחיו, אולם האח גירשו מביתו והוא נאלץ לשוב לכפרו. הוא עבד באחד מבסיסי הצבא האנגלי בעודו מסייע למורדים מצרים. עם נסיגת הצבא הבריטי מרוב שטחה של מצרים החל נגם עובד כפועל בית חרושת ממשלתי. הוא נידון לשלוש שנות מאסר לאחר שזייף טופס רשמי, ובתקופת היותו אסיר השתתף בתחרות כתיבה שאורגנה על ידי המועצה המצרית העליונה לאמנויות וזכה במקום הראשון. לאחר מכן פרסם, עוד בעודו אסיר, את אסופת שיריו הראשונה בשם "תמונות מן החיים ובית הכלא". שיריו נכתבו בשפה ערבית מצרית עממית. לאחר שחרורו התקבל לעבודה כפקיד בארגון לעמי אסיה ואפריקה. הוא אף החל להקריא את שיריו באופן קבוע ברדיו המצרי. נגם התגורר בחדר בודד על גג בניין ברובע בולאק, סמוך למרכז העיר בקהיר, עת פגש במלחין והמשורר שייח' אימאם, אשר הפך לשותפו לחדר ויחד שרו את שיריו. במהלך חייו נכלא נגם מספר פעמים על רקע דעותיו הפוליטיות ובמיוחד על רקע הביקורת הנוקבת שמתח על נשיאי מצרים גמאל עבד אל נאצר, אנואר סאדאת וחוסני מובארכ.[2]
הוקרה ופרסים
בשנת 2013 זכה נגם בפרס הנסיך קלאוס על "יושרתו חסרת הפשרות".[3][4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
