המושג אזרחות גלובלית מתייחס לתחושת שייכות כלפי העולם כיחידה אחת, המונעת מסולידריות כלל-אנושית. בעוד המושג אזרחות במובן הלאומי מציין השתייכות משפטית למוסדות המדינה, האזרחות הגלובלית (או הפוסט-לאומית) משקפת השתייכות לחברה האזרחית העולמית, ללא מסגרת מדינית רשמית, בשלב זה.
האזרחות הגלובלית נשענת על תפיסה פילוסופית הרואה בכל בני האדם כיצורים שווי זכויות. החל מדיוגנס שהגדיר עצמו כ"אזרח העולם", דרך תומאס פיין שטען כי "ארצי – העולם כולו, אחי – כל בני אנוש, ודתי – עשיית הטוב" ועד למסורות דתיות שונות המדגישות את הצד האוניברסלי.
עם התגברות תהליך הגלובליזציה, התודעה האנושית עוברת מנקודת מבט לאומית גרידא, אל עבר תפיסה על-לאומית רחבה. המושג אזרחות גלובלית מקבל משמעות חדשה, בהקשר של מוסדות בינלאומיים, שהופכים למשמעותיים יותר. לאור בעיות המשפיעות על כל תושבי העולם כגון התחממות גלובלית ואיומי הטרור, גוברת המחויבות והתלות ההדדית בין תושבי מדינות שונות. ברק אובמה השתמש במושג בביקורו בברלין במהלך מסע הבחירות שלו.[1]
הבסיס האידאולוגי של האזרחות הגלובלית נשען על זכויות אדם, כפי שהוצגו במגילת האו"ם, ובהן גם זכויות חברתיות. מעבר לכך, מרבית התנועות העוסקות באזרחות גלובלית מדגישות גם את נושא צמצום הפערים בין מדינות ופיתוח של אזורים עניים כחלק מפעילות אזרחית גלובלית.
מספר פרויקטים של חינוך לאזרחות גלובלית קיימים בעולם ומשתלבים במסגרת לימודי האזרחות או לימודי העשרה בבתי ספר במספר מדינות.[2] לאחרונה נוספה תוכנית לימודים בנושא בישראל, כחלק מיחידות ההעמקה באזרחות לכיתה ט'.[3]
ראו גם
הערות שוליים
