חוק הלאום האמירתי קובע מה הם התנאים לקבלת מעמד האזרחות באיחוד האמירויות הערביות.[1][2][3] החוק מעניק זכות לאזרחות בעיקר לפי שיטת דין הדם, כלומר האזרחות עוברת לפי קשר דם בירושה מההורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה. אזרחים זרים יכולים לקבל אזרחות אמירתית על ידי התאזרחות, אך התהליך מוגבל בעיקר בשל החשש מירידה בשיעור האוכלוסייה האמירית (אזרחי המדינה הם אמירתיים-ערבים בני המקום המהווים כ-12% מכלל אוכלוסיית המדינה) והחששות מאובדן זהות לאומית.[4][5] אזרחים של המדינות החברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ רשאים לחיות באיחוד האמירויות ללא הגבלה ויש להם זכות לחופש תנועה.[6]
חוק הלאום האמירתי נגזר מחוק פדרלי מס' 17 משנת 1972 בנושא לאומיות ודרכונים, והוא מנוהל תחת רשות פדרלית הנקראת "הדירקטוריון הכללי לענייני תושבות וענייני חוץ" אשר נמצא בכל אחת מהנסיכויות החברות באיחוד האמירויות.[7]
לידה באיחוד האמירויות הערביות אינה כשלעצמה מעניקה אזרחות אמירתית, מכיוון שחוק הלאום האמירתי מקנה זכות לאזרחות על פי דין הדם, כלומר לפי קשר דם מהורים לילדיהם. יוצאים מן הכלל הם ילדים שננטשו ולא ידוע מי הם הוריהם.
האנשים הבאים זכאים אוטומטית לאזרחות אמירתית בהתאם למוצאם ולקריטריונים הבאים שבחוק:[9]
כל משפחה ערבית שהתיישבה בכל אחת מהנסיכויות החברות באיחוד האמירויות במהלך שנת 1925 או לפניה, ואשר התגוררה בתחומי איחוד האמירויות עד כניסתו לתוקף של החוק הפדרלי מס' 17 משנת 1972.
אדם שאביו אמירתי וללא קשר למקום לידתו, בין אם נולד באיחוד האמירויות או בחו"ל.
אדם שאימו אמירתית ואביו אזרח זר ללא קשר למקום לידתו.
אדם שאימו אמירתית ואביו חסר אזרחות או שלא יודע מי אביו, ללא קשר למקום לידתו.
אדם שנולד באיחוד האמירויות וננטש, ולא ידוע מי הוריו. ייחשב כיליד איחוד האמירויות, אלא אם יקבע אחרת.
עד שנת 2017, ילדים שנולדו לאם אמירתית ולאב עם אזרחות זרה יכלו להגיש בקשה לקבלת אזרחות אמירתית רק כשהגיעו לגיל 18,[10][11] אך מאוקטובר 2017, ילד לאם האמירתית יכול לקבל אזרחות מגיעים לגיל שש.[12]
הגשת בקשה לאזרחות לפי נישואים – אישה בעלת אזרחות זרה הנשואה לגבר אזרח האמירתי רשאית לבקש אזרחות בתנאי שהם נשואים לפחות שבע שנים ויש להם ילד אחד לפחות, או בתנאי שהם נשואים לפחות עשר שנים בהיעדר ילדים. אשתו של אדם שהוא אזרח שהתאזרח רשאית לבקש גם אזרחות אמירתית.[9]
אובדן אזרחות
אדם שאזרחותו ניתנה לו על פי מוצא עלול לאבד את האזרחות האמירית אם:[9]
אזרח שעוסק בשירות צבאי במדינה זרה ללא אישור מממשלת איחוד האמירויות וממשיך לעסוק בשירות צבאי למרות שקיבל הוראה לעזוב שירות שכזה.
אזרח הפועל למען אינטרסים של מדינת אויב.
אדם שאזרחותו ניתנה לו בהתאזרחות עלול לאבד בנוסף את אזרחותו האמרתית אם:[9]
אזרח המבצע או מנסה לבצע כל סוג מעשה הנחשב כמסוכן נגד ביטחון המדינה ובטיחותה.
הוא או היא מורשעים שוב ושוב על פשעים מחפירים.
באם נעשה שימוש בכל סוג של זיוף או הונאה לצורך רכישת האזרחות.
אזרח המתגורר מחוץ לאיחוד האמירויות ללא סיבה סבירה במשך למעלה מארבע שנים רצופות.
אזרחים רשאים לוותר מרצון על אזרחות האמירתית.
ויתור על אזרחות אמירתית נתפס כמעשה מביש בקהילה האמירתית, שכן האזרחות מיוחסת בדרך כלל לתחושת הזהות הלאומית של הקהילה האמירתית, אשר קשה במיוחד להשיגה, והיא מזכה את המחזיק בה בהטבות שונות.[13]
תושבות קבע
במאי 2019, ראש ממשלת איחוד האמירויות הערביות, השייח מוחמד בן ראשד אאל מכתום, השיק תוכנית תושבות קבע, בניסיון לבסס את איחוד האמירויות כיעד הגירה לאנשים מרקעים מסוימים.[14] בכפוף לקריטריונים נוספים, משקיעים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות, ההנדסה, המדע והאומנות זכאים לתושבות קבע. תוכנית התושבות הקבועה צפויה לייצר השקעות זרות במדינה, לעודד יזמות ולמשוך מהנדסים, ומדענים וסטודנטים מוצלחים.[15]
