אזוביון מדברי (שם מדעי: Lavandula coronopifolia) הוא בן שיח מדברי-סודני מסועף מבסיסו שמשויך לסוג אזוביון ממשפחת השפתניים[1]. גבעוליו הזקופים מגיעים לגובה 35 עד 50 גובהו ואף ל-100 ס"מ. עליו קירחים, גזורים ומנוצים פעם אחת וגבעוליו רְבוּעִים וזקופים. תפרחתו ארוכה ומרווחת, אורך הפרחים כס"מ אחד. הפרחים בצבע כחול כהה, נוטה לסגול. העלים והפרחים מפיצים ריח מיוחד, המזכיר את ריח הזעתר.
מין נוסף של אזוביון שגדל באזורים חופפים כמעט אזורים שגדל בהם אזוביון מדברי הוא אזוביון שעיר שעליו שעירים יותר ודרושה לו לחות רבה יותר. ולכן, מוצאים אותו בוואדיות לחים בערבה ובקניוני מדבר יהודה[2].
הפריחה מנובמבר ועד יוני[3]. אם כי, למין זה בדומה לאזוביון שעיר גמישות רבה באורך עונת הפריחה.
צמח זה משמש את הרפואה הבדואית להכנת תה להקלת מיחושים בבטן.
מאפיינים
אֲזוֹבְיוֹן מִדְבָּרִי הוא בן שיח ריחני, מעוצה בבסיסו ומסתעף מבסיסו, בעל גבעולים רבים וזקופים, וגובהו בין 40 עד 100 ס"מ.
הגבעולים רְבוּעִים וירוקים, נגדיים וזקופים, נושאים עלים בעיקר בחלק התחתון ובראשם מרוכזים הפרחים[2][4].
העלים נגדיים, קירחים, דמויי ביצה מוארכת, מחולקים (גזורים-מנוצים) פעם אחת בלבד לאונות מוארכות וצרות, שרוחבן כ-1 עד 2 ס"מ, וקודקודן מעוגל (בשונה מאזוביון שעיר שעליו שעירים ומנוצים פעמיים, ובשונה מאזוביון דגול שעליו פשוטים)[5]. בעת מילולם של עלים צעירים הם מעלים ריח טיפוסי.
הפרחים נגדיים, מסודרים בדורי פרחים שממוקמות לאורך החלק העליון של הגבעולים. התפרחות (דורי הפרחים) מוארכות ודקות, לא צפופות ומרוחקות זו מזו. החָפִים המלווים את התפרחות קצרים בהרבה מהגביע[5].
הפרחים קטנטנים, אורכם כ-8 עד 10 מ"מ (גונם לרוב כהה יותר מזה של אזוביון שעיר). הפרחים ערוכים בזוגות נגדיים וסדורים שתי וערב לאורך הגבעול - זוגות הפרחים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה.
הכותרת דו-שפתנית, מאוחת עלים לצינור ארוך במיוחד, שתי השפתיים ברורות למדי ושתיהן נראות יפה מבחוץ, וצבע הכותרת סגול (כחול) חיוור (הגוון כהה יותר מאזוביון שעיר) ואורכה כס"מ אחד.
הגביע דמוי צינור צר וירקרק, בעל 14 עורקים ודו-שפתני עם 5 אונות קצרות. האונה העליונה מורחבת לפעמים. צינור הכותרת בולט במידה רבה מהגביע.
צינור הכותרת דמוי צינור ארוך מאוד כפוף בקצהו ונפתח בקצהו ל-5 אונות ברורות. השפה העליונה, דמיות כובע מפוצלת ל-2 אונות לא בולטות. השפה התחתונה מורחבת, בת 3 אונות כמעט שוות. השפה העליונה של הכותרת שטוחה פחות או יותר או קמורה מבפנים, בדרך כלל קצרה מהשפה התחתונה.
האבקנים שמספרם 4, מפורדים ומעורים בצינור הכותרת וחבויים בו[6]. הזוג הקדמי ארוך מהאחורי.
השחלה עילית, בת 2 עלי שחלה, שמתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות בעלות ביצית אחת, עמוד עלי 1 ו-2 צלקות.
הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשויה 4 פרודות (זרעים, אגוזיות יבשות) ועטופות בגביע משתייר.
הזרעים חלקים ומבריקים, בעלי עובר ישר.
הפריחה מנובמבר ועד יוני[3]. אם כי, למין זה גמישות רבה באורך הפריחה. בשנים יבשות לא יפרח כלל, בשנים גשומות במקומות יבשים יחסית הפריחה תהיה אביבית וקצרה ובמקומות לחים יותר (שקעים וצדי דרכים) הפריחה תימשך עד הקיץ[4].
בית גידול ותפוצה
התפוצה של אזוביון מדברי משתרעת באזורים הסהרו-ערבי והסודני, דהיינו במדבריות ערב, בצפון אפריקה ובמזרחה. הוא גדל במקומות אבניים וסדקי סלעים שבערוצי נחלים, במדרונות ובוואדיות במדבר הקיצוני במיוחד באזורים חמים שבנאות מדבר. הוא פזור עד נדיר לאורך חופי ים המלח (בקעת ים המלח), לאורך כל הערבה, בנגב הדרומי ובדרום סיני. אזוביון מדברי, שעמיד יותר ליובש, בונה חברות ערוצים ושולט בערוצים של סלעים מגמתיים בסביבות אילת ובסיני בשונה מאזוביון שעיר, שרגיש יותר ליובש, והוא פחות שכיח פחות כצמח שולט[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Lavandula coronopifolia, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 אבי שמידע, מדריך פרחי הבר בישראל, צמחיית המדבר כרך ב, כרך ב, ירושלים: בית הוצאה כתר, 1988, עמ' 237
- ^ 1 2 אזוביון מדברי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 13
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 558
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 381
- ^ מיכה לבנה ודוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאויירת, כרך כרך 11 – צמחים בעלי פרחים ב', רעננה: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור, 1986
