יש המזהים את עץ השמן המקראי עם אורן ירושלם.[2] "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו"[3].
על פי הפסוק הזה, לפי התלמוד[4], עץ השמן נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק מחטניים שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.
תפוצה
תפוצתו הטבעית של המין היא בעיקר בחלקו המערבי של אגן הים התיכון. בישראל קיימות מספר אוכלוסיות טבעיות קטנות של המין, המבודדות גאוגרפית מאזור התפוצה העיקרי שלו, ולהן פרופיל גנטי ייחודי. מסיבות אלו, אוכלוסיות אלה בעלות חשיבות רבה לשימור. נטיעתם המסיבית של יערות אורן ירושלים בידי הקרן הקיימת לישראל, תוך שימוש בזרעים שמקורם אינו בישראל, מהווה איום ממשי על עתיד קיומן של האוכלוסיות הטבעיות בישראל, כאוכלוסיות בעלות מטען גנטי ייחודי.
אוכלוסיות טבעיות של המין קיימות במספר מקומות בארץ. הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסיות אלו נמצא בכרמל. אוכלוסיות אחרות קיימות גם באזור ראש הנקרה, שמורת המסרק בהרי ירושלים, ומספר מקומות נוספים. בישראל, למעט עצים שנטעו בידי אדם, המין מוגן על פי החוק[5].
שימוש בעץ לנטיעת יערות בישראל
שלט על גזע עץ אורן ירושלים במושבה הגרמנית בירושלים הקורא לשמירה עליו
ב-1926 נחקקה "פקודת היערות" האוסרת כריתת עצים ומגדירה שמורות יער.
נטיעת האורנים בכמויות גדולות החלה על ידי הייעור הבריטי. התצפיות והניסיון שנרכשו אז בגידול עצי יער וקליטתם הביאו למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים בשל שתי סיבות עיקריות: הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות וקליטה מהירה בשטח.
אורן ירושלים החל להנטע בממדים נרחבים ביערות בארץ ישראל על ידי הקק"ל החל משנות ה־20 של המאה ה־20. בשל כך היה אורן ירושלים העץ הדומיננטי ביערות הארץ במשך עשרות שנים. אוכלוסיות המקור של העצים שנשתלו היו ממערב אגן הים התיכון ולא מישראל.
הרבה יותר מאוחר התגלו כמה מיתרונותיו הבולטים של האורן הקפריסאי על פני אורן ירושלים, על כן
החלו לטעת מינים נוספים של האורן, כדוגמת אורן קפריסאי, אורן קנרי, ואורן הצנובר.
בניגוד לרוב צמחי הבר באזור ארץ ישראל ואגן הים התיכון, אורן ירושלים אינו מתחדש אחרי שרפה מניצנים רדומים בקרקע, אלא מנביטת זרעים. בכל עץ ישנו אחוז מסוים של אצטרובלים, המכונים אצטרובלים סרוטוניים (serotinous), שנשארים סגורים על העץ במשך שנים רבות, עד שפורצת שרפה. החום הרב של השרפה מתיך את השרף שבין קשקשי האצטרובל, ואחרי השרפה ישנו שחרור מאסיבי של זרעים אל הקרקע. הזרעים נובטים בבת אחת עם רדת הגשמים הראשונים לאחר השרפה. יער טבעי של אורן ירושלים מתחדש במלוא גובהו תוך כ-40 שנה. תדירות גבוהה מדי של שריפות גורמת לכילוי בנק הזרעים של האורן, ולהתחדשות חלקית בלבד של היער.
.JPG)
