אוצר השפה העברית הוא אגרון (תזאורוס) עברי שנכתב על ידי נחום סטוצ'קוב (אנ') ויצא לאור בשנת 1968. באגרון זה מופיעות מילים (שמות עצם, שמות תואר) וכן ניבים ופתגמים מהספרות העברית לדורותיה. האגרון אינו כולל הגדרות של העיולים הכלולים בו, אלא רק את השדות הסמנטיים שלהם.

האגרון נבנה בדומה לתזאורוס של רוז'ה (אנ') שיצא לאור ב-1852. בהתאם לכך המילים מופיעות לא לפי סדר האלפבית אלא לפי מדורים ובתוכם רשימות של מילים נרדפות.

ב'אוצר השפה העברית' כלולים כמעט כל גנזי לשוננו מראשית הויתה ועד ימינו; בו מיוצגת הלשון העברית על שפעת רבדיה: לשון המקרא והתלמוד, לשון המדרשים ופיוטים, לשון חכמי ספרד, לשון הגאונים והפוסקים - ועד לעברית החדשה.

‏'אוצר השפה העברית', עמ' יב

בשונה מהתזאורוס של רוז'ה, האגרון הזה לא מתעדכן, כך ש'העברית החדשה' שבו היא מתחילת שנות השישים של המאה העשרים.

באגרון כלולים החלקים הבאים:

1. רשימת המדורים לפי סדר המושגים - כשמה כן היא, רשימה המכילה 750 נושאים שונים
2. החומר המילולי למדוריו - אוספי המילים הנרדפות שבכל מדור
3. הפתגמים וציוני מקורותיהם - רשימת הפתגמים המופיעים באגרון
4. המפתח - רשימת המילים השגורות שמובילה אל החומר המילולי

האגרון מיועד לדוברי השפה שמבקשים לגוון את אוצר המילים בהן עושים שימוש. מתחילים את החיפוש במפתח, שם מופיעות המילים השכיחות ביותר.

לדוגמה: ליד המילה אבא במפתח מופיע המספר 275. מספר זה מציין את המדור המתאים בחומר המילולי, שכותרתו: מוצא. במדור זה ניתן למצוא שמות עצם (ש"ע), שמות תואר (ש"ת), פתגמים והפנייות נוספות.

נחום סטוצ'קוב נולד ב-1893 בפולין. היה שחקן בתיאטרון היידיש הפולני עד שב-1923 היגר לארצות הברית עם תיאטרון היידיש, שם הוא כתב מחזות ושירים, ביים והפיק והגיש ברדיו תוכניות ביידיש החל משנות ה-40 של המאה ה-20^[1].

אשתו צילה הייתה שחקנית והשתתפה בחלק מתוכניות הרדיו שהגיש. בנו מייקל מוריס (אנ') היה גם הוא איש תיאטרון, כתב תסריטים ואף היה בין כותבי הסדרה הכל נשאר במשפחה.

סטוצ'קוב היה פוליגלוט. דיבר בשטף עברית, יידיש, אנגלית, רוסית, פולנית, צרפתית וגרמנית. בשנות החמישים הוא הוציא את התזארוס לשפה היידית. 15 שנה מאוחר יותר יצא לאור אוצר השפה העברית. סטוצ'קוב נפטר ב-6 בנובמבר 1965, שלוש שנים לפני ש'אוצר השפה העברית' יצא לאור.