אוסנת הגיעה להודו ב-1990 והתחילה ללמוד אמנות הודית, הנקראת בְרַהְמַרִי. אלכביר למדה זאת מבּוּדהַדֶו צַ'אִיטַניָה. בודהדו, נצר למשפחת אומנים מפורסמת בבנגל, היה צייר, רקדן ומוזיקאי הודי מפורסם, ופיתח את שיטת ציור הברהמרי של אביו. השיטה משתמשת בטכניקות אלתור ושואבת השראה מהמסורת הטנטריתההינדואית. במקביל ללימודי הציור, למדה אוסנת מבודהדו ריקוד ברהמרי, הנקרא קַטְהַק.
במהלך שנות התשעים, למדה אוסנת את אמנות התיפוף בפַקהַוַג' מצַ'טרַפַטִי סִינג, הראג'ה של בִיגְ'נַה. היא השלימה את לימודי התואר הראשוןוהשני במוזיקה ובמחול הודים, והחלה ללמוד שירת דְהְרוּפַד מפרופסור רִיטוִיק סַניַל, זמר הודי מפורסם, תלמידו של המוזיקאי הנודע זִיַה מוֹהִיאוּדִין דָאגַר וראש החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת .B.H.U בוַרַנַסִי.
מאז שנות התשעים המאוחרות, מחלקת אוסנת את זמנה בין הודו לישראל. היא מופיעה בישראל וברחבי העולם, מרצה ומלמדת.
במהלך השנים 2002, 2003, 2004, ביימה הצגות תיאטרון עבור פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, במסגרת פרויקט שפה משותפת, שיתוף פעולה בין שחקנים יהודים וערבים, תוך שימוש בטכניקות תיאטרון וסיפור הודי. ההצגות היו שתוף פעולה אומנותי דו לשוני ועוררו תגובה בארץ ובעולם[1][2].
