אום סלמה הינד בנת אבי אומיה (בערבית: أم سلمة هند بنت أبي أمية) הייתה אחת מנשותיו של מוחמד, נביא האסלאם[1].
לפני הנישואים למוחמד
לפני שנישאה למוחמד, הייתה אום סלמה נשואה לאבו סלמה, איתו היא הביאה לעולם ארבעה ילדים: סלמה, עומר, זיינב ורוקייה.
אום סלמה ובעלה היו בין הראשונים שקיבלו על עצמם את האסלאם. רק עלי ועוד כמה בודדים היו לפניהם. למרות הרדיפות שהם סבלו בשל התאסלמותם, המשיכו לחיות כמוסלמים אדוקים.
כשהרדיפות גברו, חיפשו המוסלמים החדשים מקום לחיות בו מחוץ למכה, מוחמד הורה להם להגר לחבש, וביניהם הייתה גם אום סלמה. בעת שהייתם בחבש שמעו המוסלמים שהרדיפות פחתו, ושעוד אנשים רבים התאסלמו, אך כששבו למכה, הרדיפות שוב גברו. משום כך, הורה להם מוחמד להגר לאל-מדינה[2].
בשנת 625 נפצע בעלה של אום סלמה באורח קשה במהלך קרב אוחוד, ולאחר מכן מת מפצעיו.
לאחר שנפטר בעלה, הציע לה אבו בכר נישואים, והיא סרבה. לאחר מכן ביקש עומר את ידה, אך היא סירבה גם לו[3].
כאשתו של מוחמד
לאחר שסרבה להצעות הנישואים מאבו בכר ועומר, הציע לה מוחמד להתחתן איתו. תחילה היא היססה, אך לבסוף הסכימה[4].
פטירה
שנת הפטירה של אום סלמה אינה ידועה בוודאות. חלק מההיסטוריונים גורסים כי היא נפטרה בשנת 680, בעוד אחרים טוענים שנפטרה בשנת 683[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
