אוֹלִיגוֹפּוֹל (מיוונית עתיקה: "מועטים - למכור") הוא מבנה שוק שבו ענף מסוים נשלט על ידי מספר קטן של מוכרים (אוליגופוליסטים). כאשר מדובר בשני גופים השולטים בשוק נקרא המצב דואופול. בגלל שישנם רק מתחרים ספורים בשוק, כל אוליגופוליסט מודע לפעולות רעהו, ושווקים אוליגופוליסטים, לפיכך, מאופיינים במידה רבה של הידודיות (אינטראקטיביות) בין השחקנים העיקריים בשוק, כשכל פעולה מצד אחד האוליגופוליסטים זוכה במהרה לתגובה מן האחרים. בעת תכנון האסטרטגיה שלהם, אוליגופוליסטים תמיד לוקחים בחשבון את צעדיהם הסבירים של שאר השחקנים בשוק, היות שקיימים מועטים כאלו והדבר אפשרי. מסיבה זו שווקים ותעשיות אוליגופולים מועדים בסבירות גבוהה להיווצרות קנוניה כלשהי וקרטל בפרט.
בישראל מספר רב של אוליגופולים בשווקים דוגמת תקשורת סלולרית, שיחות חוץ, דלק, טלוויזיה, ועוד.
אוליגופסון ואוליגופול דו צדדי
מונח מקושר, אך הפוך במשמעותו, הוא אוֹלִיגוֹפְּסוֹן – מצב המתרחש כאשר בשוק כלכלי פעיל מספר קטן של קונים, כאשר מספר המוכרים עשוי להיות גדול. מצב כזה מתרחש בדרך כלל בשווקים שבהם הקונים הם הממשלה או גופים עסקיים גדולים מאוד. דוגמה טיפוסית לאוליגופסון הוא השווקים לקניית רכיבים המשמשים לייצור כלי רכב, מטוסים ואניות.
שוק שבו יש מוכרים מועטים וקונים מועטים נקרא אוליגופול דו-צדדי.
הופעת אוליגופולים
ישנם חילוקי דעות רבים ביחס לסיבות המביאות להופעתם של אוליגופולים. לפי אחת התאוריות, לשווקים הפועלים על פי עקרונות קפיטליסטיים יש נטייה טבעית, אחרי שלב של צמיחה מהירה, לקונסולידציה והתרכזות הייצור או המכירה של מוצרים מסוימים בידיים מועטות. תופעה זו מקושרת לעיתים גם לגלובליזציה – מכירת מוצרי חברה אחת במקומות רבים בעולם. הסיבה העיקרית לאותה קונסולידציה והגברת הריכוזיות בשוק חופשי, טוענים התומכים בדעה זו, היא היתרון שיש בייצור בסדרי-גודל רחבים של מוצרי צריכה סטנדרטיים.
תאוריה אחרת, הפוכה, אינה רואה הכרח בהיווצרות אוליגופולים, למרות היתרון שיש לייצור בסדרי-גודל רחבים וטוענת כי אוליגופולים, ובמיוחד מבנה אוליגופולי יציב, הוא כמעט תמיד תוצר של מעורבות ממשלתית, במיוחד באמצעות רישיונות ורגולציה של שוק. על-פי תפישה זו, גם כאשר ישנו יתרון לייצור בסדרי-גודל, הענקת רישיונות או זיכיונות בלעדיים ורגולציה מעלים את חסם הכניסה לשוק ובכך מונעים כניסת יצרנים חדשים לתחום והופכים את האוליגופול ליציב.
העימות בין שתי הדעות הסותרות נוגע במיוחד למצב נפוץ בו אוליגופול הופך לקרטל ומצליח בהעלאת מחירים או הפחתת איכות השירות לצרכנים (או שתיהן) באמצעות השגת הסכמה בין כל היצרנים באוליגופול על תיאום מחירים.
אסטרטגיות באוליגופול
בחירת אסטרטגיית פעולה באוליגופול נעשית תוך התבססות אינטנסיבית על תורת המשחקים, מאחר שזו מאפשרת מידול של התנהגות השחקנים האחרים בשוק:
מודל סטקלברג – מודל בו החברות המתחרות פועלות בזו אחר זו (רלוונטי למשל בשוק בו יש חברה דומיננטית אחת, ושאר החברות ממתינות להחלטתה כדי לגזור משמעויות ורק אז לפעול).
מודל קורנו – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את הכמויות.
מודל ברטראן – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את המחירים.
