אוטו קורפס (בגרמנית: Otto Korfes; 23 בנובמבר 1889 – 24 באוגוסט 1964) היה גנרל בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה שירת כגנרל במשטרת העם בגרמניה המזרחית ותקופה קצרה בצבא העם הלאומי.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
קורפס נולד ב-23 בנובמבר 1889 בוונצן. בשנת 1909 הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-66 (מגדבורג ה-3), עמו לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה, ואף השתתף בקרב לייז'. ב-25 בפברואר 1915 הוא הועלה לדרגת אובר-לויטננט, וב-18 בדצמבר 1917 הוא הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה.
בשנת 1920 פרש מהצבא, והחל ללמוד מדעי המדינה באוניברסיטת הומבולדט של ברלין. בשנת 1923 סיים את לימודי הדוקטורט, ובשנת 1929 התחתן עם גודרון מרץ פון קירנהיים, בתו של הגנרל הרמן מרץ פון קירנהיים, ממנה נולדו לו שתי בנות.
בשנת 1935 הצטרף קורפס לוורמאכט, ושירת ברגימנט הרגלים ה-66. ב-1 באוקטובר 1937 מונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט, וב-1 בפברואר 1938 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה לחם קורפס עם גדודו, כחלק מהדיוויזיה הממונעת ה-13, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין. ב-5 בפברואר 1940 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-518, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-295, וב-1 בינואר 1941 הועלה לדרגת אוברסט. ב-16 בנובמבר 1942 הוא מונה למפקד הדיוויזיה ה-295, וב-1 בינואר 1943 הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור. קורפס לחם עם הדיוויזיה בקרב סטלינגרד, וב-31 בינואר 1943 נכנע עם שרידי הדיוויזיה לכוחות הצבא האדום ונלקח בשבי.
שהותו בשבי
במהלך השהייה בשבי הוא הצטרף אל ליגת הקצינים הגרמנים והיה אחד החברים הפעילים בה, ובעקבות כך נשלחו בני משפחתו למחנה ריכוז על ידי הגסטפו.
גיסיו אלברכט מרץ פון קירנהיים ווילהלם דיאקמן השתתפו בקשר ה-20 ביולי, והוצאו בעקבות כך להורג.
לאחר המלחמה
בשנת 1948 שוחרר קורפס מהשבי, ועבר להתגורר בפוטסדאם. הוא שימש כראש הארכיון הממלכתי של פוטסדאם (1948–1952) ומחלקת הארכיון במשרד הפנים (1949–1952), הוא יצר את היסודות של ארכיון המדינה בגרמניה המזרחית. הוא הפך לחבר פעיל של המפלגה הלאומית דמוקרטית של גרמניה, אולם השטאזי עדיין חשדו בו. בשנת 1952 גויס למשטרת העם וקיבל דרגת גנרל מאיור. בין השנים 1952 ל-1956 הוא כיהן כראש המחלקה ההיסטורית של משרד הפנים וסגן ראש המטה של אגף המבצעים של המשטרה. ב-31 במרץ 1956 פרש מהמשטרה. משנת 1958 עד מותו ב-24 באוגוסט 1964 הוא כיהן כיו"ר איגוד הקצינים לשעבר. בשנת 1959, כהוקרה על שירותו למען מזרח גרמניה, עוטר ב"עיטור ההצטיינות למען המולדת").
קישורים חיצוניים
