אוטו וינקלמן (בגרמנית: Otto Winkelmann; בורדסהולם, 4 בספטמבר 1894 – בורדסהולם, 24 בספטמבר 1977) היה קצין משטרה גרמני, אוברגרופנפיהרר (גנרל שלושה כוכבים) באס אס, גנרל בוואפן אס אס, פושע מלחמה, שהיה בין היתר המפקד העליון של כוחות המשטרה והאס אס שהוצבו בהונגריה לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה בשנת 1944 (מבצע מרגרטה). לאחר כניעת גרמניה הנאצית נכלא במשך שלוש שנים כעד במשפטים הנאציים. בשובו לגרמניה לא נפתחו נגדו הליכים.
ביוגרפיה
אוטו וינקלמן נולד בעיירה הקטנה ליד קיל כבנו של עובד מדינה. הוא סיים לימודי המשפטים אך לא היה יכול לעבוד במקצועו מכיוון שגויס כחייל בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. עד סוף המלחמה לחם בחזית. בשל הישגיו בקרבות הוענק לו צלב הברזל דרג ראשון ושני. אחרי המלחמה הצטרף לפרייקור ואחר כך הצטרף למשטרת גרמניה בנובמבר 1919, שם כבר היה סגן בדצמבר. הוא התחתן בשנת 1922 ומנישואין נולדו לו שני ילדים. בשנת 1923 הפך לקפטן ובשנת 1930 מונה לראש משטרת העיר גורליץ. בתקופת פעילותו בגורליץ הצטרף למפלגה הנאצית (NSDAP) בנובמבר 1932.
אחרי עליית היטלר לשלטון, הועלה וינקלמן למייג'ור וביוני 1938 לסגן אלוף. באותה שנה הצטרף לאס אס, במסגרתו קיבל את דרגת האס אס אובר-שטורמבאנפיהרר, שהתאימה לדרגת סגן אלוף בו החזיק לפני כן. אחרי 1938 שירת וינקלמן במשטרת הסדר במסגרת האס אס והפך עד מהרה לאיש השני בעל ההשפעה במשטרת הסדר אחרי מפקדו קורט דאלוגה.
ב-19 במרץ 1944 נכבשה הונגריה על ידי כוחות הוורמכט (מבצע מרגרטה). בצו הפירר מ-19 במרץ 1944 מינה היטלר את שגריר גרמניה בהונגריה, אדמונד וזנמאייר, כ"ממונה על הרייך הגרמני הגדול" (מיופה הכוח של הרייך) ואת אוטו וינקלמן כמפקד האס אס והמשטרה הראשי (HSSPF) של הונגריה.[1]
כוחות משטרה, בפיקוחו של וינקלמן, לקחו חלק פעיל הן בציד אנשי האופוזיציה הפוליטית ההונגרית לאחר הכיבוש וכוחות האס אס בפיקוחו ביצעו את גירוש יהודי הונגריה למחנות ההשמדה באמצעות קומנדו אייכמן, אך בעיקר באמצעות אנשי משרד הפנים ההונגרי והז'נדרמריה ההונגרית.
בדצמבר 1944, בעקבות התקדמות הצבא האדום, הכריז היטלר על בודפשט כמבצר (פסטונג) ומינה את וינקלמן למפקד העיר, אך ב-5 בדצמבר נאלץ להתפטר לטובת קרל פפר-וילדנברוך (על פי עדותו בפני המשטרה הפוליטית ההונגרית אחרי המלחמה באוקטובר 1945 משום שהתנגד להגנת בודפשט "עד הכדור האחרון").
וינקלמן נפל בשבי כוחות ארצות הברית ב-1 במאי 1945. הממשלה ההונגרית הזמנית החדשה אחרי המלחמה ביקשה מהאמריקאים את הסגרתו, יחד עם אדמונד וזנמאייר, כפושעי מלחמה. אף שממשלת ארצות הברית הסכימה עקרונית להסגרתם, ההליכים התארכו עד 1948 ובסופו של דבר ההסגרה לא בוצעה מעולם עקב ההחמרה במלחמה הקרה. עם זאת, ב-27 באוקטובר 1945, שניהם הועברו זמנית להונגריה, כעדים בבית משפט בבודפשט בו חקרו את וינקלמן כעד במשפטם של דמה סטויאי, בלה אימרדי, אנדור יארוש ופרנץ סלשי שכולם היו אחראים להשמדת יהדות הונגריה בשואה.
לאחר שנדחתה בקשת ההסגרה ההונגרית שוחרר וינקלמן וחזר לעיר הולדתו. הוא הפך לחבר במועצת העיר כיל בשנת 1955, אך פרש מהפוליטיקה שלוש שנים לאחר מכן. בשנת 1961 נחקר במשפט אייכמן כעד, אך מכיוון שסירב לנסוע לישראל, עדותו נרשמה בגרמניה המערבית. הוא נפטר בעיר הולדתו בשנת 1977.
לקריאה נוספת
- Zinner Tibor - Róna Péter: Szálasiék bilincsben (II. kötet), Lapkiadó Vállalat, Budapest, 1986.(טיבור זינר - פטר רונה: אנשי סלשי באזיקים (כרך 2)1986).
- Ernst Klee: Das Personenlexikon zum Dritten Reich. 2., aktualisierte Auflage. Fischer, Frankfurt am Main 2007, [[:de:Special:BookSources/9783596160488|ISBN 978-3-596-16048-8]].
- Ruth Bettina Birn: Die Höheren SS- und Polizeiführer. Himmlers Vertreter im Reich und in den besetzten Gebieten. Droste Verlag, Düsseldorf 1986, [[:de:Special:BookSources/3770007107|ISBN 3-7700-0710-7]].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Martin Moll (Hrsg.): „Führer-Erlasse“ 1939–1945: Edition sämtlicher überlieferter, nicht im Reichsgesetzblatt abgedruckter, von Hitler während des Zweiten Weltkrieges schriftlich erteilter Direktiven aus den Bereichen Staat, Partei, Wirtschaft, Besatzungspolitik und Militärverwaltung. Steiner, Stuttgart 1997, ISBN 3-515-06873-2, S. 404.
