אוגר סיבירי (שם מדעי: Phodopus sungorus) הוא בעל חיים, ממשפחת האוגריים, השייך לסדרת המכרסמים. לאוגר זה תפוצת בר גבוהה והוא נפוץ גם כחיית מחמד, מבויתת למחצה. תחום מחייתו הטבעי של המין הוא בעיקר בסיביר, וניתן למצאו גם בקזחסטן, מונגוליה ובמנצ'וריה.
אנטומיה
לאוגר הסיבירי מבנה גוף כדורי וחסון המכוסה כולו בפרווה עבה, רגליו רחבות וקצרות ומכוסות פרווה דקה בצבעים לבן, שחור, חום זהב או אפור. רגליו האחוריות של האוגר הסבירי חזקות והן נושאות את המשקל העיקרי בזמן ההליכה. האוגר מסוגל לעמוד זקוף על רגליו האחוריות וזאת בשעה שהוא אוסף מזון ברגליו הקדמיות, בשעה שהוא מרחרח בחיפוש אחר מזון או איתור סכנה, או בשעה שהוא מפגין את כוחו בעומדו בפני איום. הרגליים הקדמיות משמשות לחפירת מחילות בעזרת הטפרים החדים וכן מסייעות לאכילה.
אורך הראש והגוף הוא 10.5–7 ס"מ בעוד שאורך הזנב הוא 1.8–0.6 ס"מ. תכונה המשותפת לאוגר הסיבירי ולכל משפחת המכרסמים היא צמיחתן המתמדת של השיניים, על מנת שהן לא תישחקנה ותעמודנה בכרסום המתמיד של המזון, ארבע שיניו החותכות של האוגר הסיבירי - שתיים בלסת העליונה ושתיים בלסת התחתונה - לעולם אינן מפסיקות לצמוח, כתוצאה מכך הן חדות ויעילות.
העיניים של האוגר שחורות או אדומות ומבריקות, חוטמו ורוד ויש לו שפמונים ארוכים.
עורו של האוגר הסיבירי גדול יחסית לגודל הגוף ונוצר "עודף" עור. תכונה זו מאפשרת לאוגר גמישות בכניסתו למחילות הצרות אותן הוא חופר, וכך גם אפשר לתפוס אותו מהעורף.
האוגר הסיבירי דומה ברבים ממאפייניו לאוגר זהוב (הנפוץ יותר כחיית מחמד), אולם הוא קטן יותר וניכרים הבדלים בצבעי הפרווה. צבע הפרווה של האוגר הסיבירי נע בין אפור לוורדרד בחלקים העליונים, ולבן בחלקי הגוף התחתונים. לפרטים אחדים פס כהה אפור-שחור לאורך הגב. כסות האוזניים שחורות ותחומות בגוון לבן. בחודשי החורף הפרווה מתבהרת במקצת, היא מספקת הגנה בפני הקור, וצבעה מאפשר הסוואה מפני טורפים בארצות בהם נוטה לרדת שלג.
כתוצאה מהביות והמסחר הנפוץ במין, נוצרו מוטציות גנטיות המתבטאות גם בצבעי פרווה שונים מהמקור. מוכרים הגוונים אלבינו (לבן), כסוף, אופאל, מנומר ופלטינה.
התנהגות חברתית
האוגר הסיבירי הוא בעל חיים לילי וחי חיים עצמאיים בטריטוריה משלו. כמו האוגר הזהוב, אוגרים סיביריים גם חיים לבד ויתקפו אוגרים אחרים. האוגר הסיבירי הוא חיה פעילה המסוגלת לגמוא מספר קילומטרים בחיפוש אחר מזון. האוגר מסתתר ביום מעיני טורפים ופעיל בלילה בחיפוש מזון ובחפירת מחילות.
האוגרים הסיביריים נעשים תוקפניים בשעת מצוקה. האוגר פוער את פיו ומשמיע קולות צורמים שעוצמתם משמעותית ביחס לגודלו הקטן. קולות אלה נשמעים גם בשעת ריב בין זכרים. כאשר הוא חש מאוים, האוגר הסיבירי מסוגל לנשוך בחוזקה ולפצוע אוגרים אחרים (בעורף ובגב בעיקר) ואף לפצוע עור אדם (פצע קטן). נשיכות אלה מסוכנות לאוגרים אחרים בעיקר אם ננשכו ברגליהם הקדמיות, משום שבעזרתן הם אוכלים ואם נפצע אוגר ברגליו הוא יתקשה לאכול. האוגרים נכנסים למצוקה מול איום מיידי או מתמשך: מול טורף או אוגר אחר, בתנאי רעב, בשמיעת רעשים חזקים וכדומה.
בעונת החורף מצוי האוגר במחילתו שבדרך כלל נמצאת תחת העצים או תחת מקורות מים אחרים, במעין שינה רדודה (torpor), ממנה הוא מקיץ מדי כמה ימים (במיוחד אם יש ימים פחות קרים), כדי לצרוך מעט מהמזון שאגר.
לאוגרים הסיביריים חושי ריח ושמיעה מפותחים, והם מתקשרים באמצעות צלילים גבוהים (במיוחד בעונת הרבייה) שרק חלק מצומצם מהם נקלטים על ידי אוזן האדם.
תזונה
האוגר הסיבירי ניזון בעיקר מחומר צמחי (פירות וירקות) ומדגנים שונים, מגרעינים ומקטניות. כאשר האוגר נהנה ממזון טרי המכיל מים, הוא אינו זקוק למים נוספים לשתייה, אך כאשר הוא מוחזק בכלוב, הוא זקוק למים נקיים. האוגר הסיבירי נוהג לאגור את מזונו בכיסי עור בצד הפנימי של לחייו, ומהתנהגות זו בא לו שמו. האוגר לעולם אינו אוכל במקום בו הוא מוצא את המזון. הוא אוסף כמות גדולה של אוכל בכיסי הלחיים – תמיד כמות גדולה מהכמות אותה הוא מסוגל לאכול בבת אחת. הוא פונה עם המזון בלחייו לאחד ממקומות המחבוא שחפר בקרקע, ושם הוא פורק את המזון, ואוכל אותו בהמשכים בשעת רעב.
פריקת המזון נעשית כאשר האוגר עומד ניצב, זקוף למדי, על רגליו האחוריות, וברגליו הקדמיות המשמשות ממש כידיים הוא לוחץ, בתנועות חוזרות וזריזות מאוד, על כיסי הלחיים (מבחוץ), מכיוון אחורי הלחי לכיוון הפה. בדרך זו נשפך המזון מכיסי הלחיים החוצה. בעזרת תכונה זו מקטין האוגר את הסיכון שייתפס על ידי טורף בסמוך למקור המזון: הוא נמצא שם רק במשך הזמן הנדרש לו להעמיס את כיסי הלחיים ככל האפשר, ואילו את האכילה עצמה הוא מבצע במסתור. תכונה זו של אגירת מזון רב במסתור ממשיכה[דרושה הבהרה]
רבייה וגידול גורים
האוגר הסיבירי מזדווג בחודשים נובמבר-דצמבר. בטבע מזדווג אחת לשנה או פעמיים בשנה, אולם בשביה הוא מזדווג כל עונות השנה. הנקבה בונה בעומק מחילתה- קן מרופד. תקופת ההיריון אורכת 24-20 ימים, אך יכולה להיות אף 16 ימים. כמות הגורים יכולה להגיע ל־2–18
גורים. הגורים נולדים קרחים עיוורים וחסרי ישע, במשקל עד 1.4 גרמים. הגורים עושים רעשים קטנים שנשמעים כמו צפצופים כדי שהנקבה תדע איפה הם ותוכל להחזיר אותם למחילה. הנקבה מטפלת לבדה בגורים, כעבור 21 יום מההמלטה, נגמלים הגורים מיניקה (בגיל 25 יום ניתן להפריד אותם מאמם). זמן מועט אחרי הגמילה, מגיעים הגורים לבגרות מינית, תהליך מהיר זה מסייע ליכולות הרבייה המרשימה של מין זה.
רבייה בשבי תתאפשר בתנאי מחיה טובים הקרובים לתנאי הטבע: כלוב גדול ככל הניתן (המונח במקום מוגן מרוחות ומשמש ישירה), נסורת בעומק 9 ס"מ לפחות על מנת לחפור מחילות, קרטון רך או טישיו (לא מומלץ להשתמש בצמר-גפן עקב סכנת חנק), גלגל ריצה גדול ( מינימום לאוגר סיבירי 28 ס"מ עדיף יותר ולאוגר סורי מעל 30 ס"מ) על מנת לספק את רמת הפעילות, "בית" כלשהו המדמה מחילה סגורה (בית פלסטיק או עץ), מים נקיים ומזון מגוון (גרעינים, פירות, ירקות) בכמות מספקת. פעם בחודש יש לנקות את הכלוב כולו עם מטלית רטובה במים פושרים (ניתן להותיר חלק משתנה כלשהו ללא ניקוי על מנת ליצור המשכיות ריח ולמנוע מצוקה, שכן הריח הוא מרכיב חשוב בזיהוי מרחב המחיה) וחלקים עם צואה לנקות עם נייר פעם בשבוע. חשוב לזכור שקצב הרבייה של האוגרים הסיביריים מהיר, ובשילוב מהירות הגעת הגורים לבגרות מינית, ללא תכנון מראש תיווצר בשבי בעיית צפיפות שתוביל לתוקפנות ולמחלות.
בעונת ההמלטה האם נוטה יותר לעקה או דחק (stress) אקוטי, ובשעת לחץ היא עלולה לפגוע בגורים. במהלך ההריון ובמיוחד בהנקה יש להימנע מפעולות הגורמות לחץ, כגון טלטול הכלוב ורעשים חזקים, ומומלץ להימנע ממגע עם הנקבה (ומהגורים במיוחד) ומניקוי הכלוב מיומיים לפני ההמלטה עד 14 ימים אחריה - ריח זר מהגורים עלול לגרום עקה והאם עלולה לאכלם.
כבר אחרי שבועיים מההמלטה הגורים מתחילים לשתות עצמאית.
אורך חיים ממוצע של אוגר בין שנה וחצי לשנתיים, אך ידועים מקרים בהם חיו אוגרים מעל 4 שנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
