אוגר אירופי או אוגר מצוי (שם מדעי: Cricetus cricetus) הוא מין יחיד בסוגו בתת-משפחת האוגרים, החי באירופה ובאסיה ומגודל כחיית מחמד נפוצה.
מאפיינים
האוגר האירופי קרוב למיני אוגרים נוספים כמו האוגר הסורי (Mesocricetus auratus) והאוגר הסיבירי (Phodopus sungorus sungorus) והוא נראה ומתנהג כמוהם. הוא אינו בסכנת הכחדה והוא מגודל בשבי כחיית מחמד, מה שמאריך בהרבה את תוחלת חייו.
האוגר האירופי הוא אוגר חום שבטנו שחורה ומעט לבנה בצדדיו. משקלו של פרט בוגר 220–460 גרם ואורכו 20–35 ס"מ.
האוגר חי באזורי אחו ובשטחים חקלאיים בעלי אדמה רכה או דשא. הוא נפוץ מבלגיה ואלזס במערב, לרוסיה במזרח ורומניה בדרום. הוא נפוץ גם באסיה עד לאזור של הרי אלטאי ונהר היניסיי.
שינוי פיזי
כשבוחנים את ההבדל בין סוגי האוגרים: אוגרים סוריים ואוגרים סיביריים אפשר לראות שקיימים שינויים עונתיים במשקל הגוף בעיקר על ידי שינוי מאגרי השומנים בפגר שלהם. אוגרים סוריים עולים במשקל ואילו אוגרים סיביריים יורדים במשקל בעקבות חשיפה קצרה לאור היום. אוגרים סוריים מתכוננים לחורף על ידי הגדלת האנרגיה הנאגרת כשומני הפגר. לעומת זאת, אוגרים סיביריים מורידים את המסה המטבולית שלהם ולכן דורשים צריכת אנרגיה נמוכה יותר לצורך תחזוקת אנרגיה.[דרושה הבהרה]
באוגרים סוריים ואולי סיביריים השינויים הקצרים במשקל ביום מוגזמים על ידי דיאטות עתירות שומן.
ריבוי
האוגר האירופי מגיע לבגרות מינית בגיל 43 ימים, והוא מתרבה מתחילת אפריל עד אוגוסט. ההריון נמשך 18–20 ימים, והשגר כולל 3–15 צאצאים. תקופת ההנקה נמשכת שלושה שבועות.
האוגר האירופי אומנם לא נמצא בסכנת הכחדה אך קיימת עלייה בתמותה של המין. מאחר שאמצעי הגנה להפחתת תמותה במערב אירופה לא הצליחו לעצור את הירידה, המין נעלם גם מיותר מ-75% מהתפוצה שלו במרכז ומזרח אירופה. ב-48 מתוך 85 מחוזות רוסיה, בלארוס, אוקראינה ומולדובה, התפוצה היחסית שלה ירדה.[2]
תוכניות שימור של האוגר האירופי בצרפת למשל מראה את האיומים העיקריים על מכרסם זה בסכנת הכחדה חמורה הם ההתרוששות והפיצול של בית הגידול שלו עקב שינויים בשיטות החקלאות.
מעמדו של מין זה השתנה ממזיק לסכנת הכחדה תוך כמה עשורים בלבד, חייב להוביל לקבלה של המין על ידי אזרחים ובמיוחד חקלאים, קיימת סכנת הכחדה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
