PROFILPELAJAR.COM

אהוד יתום
לידה	26 בספטמבר 1948 (בן 76); ישראל
מדינה	ישראל
מפלגה	הליכוד
	17 בפברואר 2003 – 17 באפריל 2006; (3 שנים)
כנסות	16

אהוד יתום
לידה	26 בספטמבר 1948 (בן 76); נתניה, ישראל
מדינה	ישראל
השתייכות	שירות הביטחון הכללי
תפקידים בשירות
	ראש אגף המבצעים בשב"כ

אהוד יצחק יתום (נולד ב-26 בספטמבר 1948) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם הליכוד בכנסת ה-16. קודם לכן כיהן בשורת תפקידים בכירים בשב"כ, ונודע בשל מעורבותו בפרשת קו 300 שבה השתתף בהריגת שני המחבלים שנתפסו בחיים, לאחר שחטפו ב-1984 את האוטובוס.

ביוגרפיה

יתום נולד וגדל בשכונת עין התכלת בנתניה. בשנת 1966 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת מטכ"ל. הוא עבר טירונות צנחנים ולאחר מכן מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה.^[1] לאחר תום המסלול השלים קורס קציני חי"ר בהצטיינות.^[2] בהמשך עבר לסיירת צנחנים^[3], ושימש, בין היתר, כמפקד פלוגה בצנחנים. יתום השתחרר מצה"ל בשנת 1971 והתגייס לשב"כ בו שירת שנים רבות ושימש במספר תפקידים בולטים ובכירים בו, בין השאר כראש אגף המבצעים. במהלך תפקודו כראש אגף המבצעים התפרסם בפרשת קו 300, במהלכה הרג שני מחבלים בשטח ללא משפט ומסר מאוחר יותר עדויות שקר בנושא.^[4] יתום כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-16.

משפחתו

יתום נשוי לליאורה, לשנים בן משותף ונכד אחד. אהוד יתום הוא אחיו הצעיר של דני יתום, ראש המוסד לשעבר, וחבר הכנסת לשעבר. אח נוסף משה (מושיק) היה מפקד חטיבת אגרוף הברזל.

פרשת קו 300

ערך מורחב – פרשת קו 300

ב־12 באפריל 1984 מחבלים השתלטו על אוטובוס קו 300 שנסע לאשקלון והחזיקו בנוסעיו כבני ערובה. חיילי צה"ל הצליחו להשתלט על האוטובוס מחדש ושני מחבלים נלכדו, נכבלו והובלו על ידי החיילים לשדה סמוך. ראש השב"כ, אברהם שלום, יחד עם אהוד יתום, ניגשו לראות את המחבלים הכבולים. לפני שעזב את המקום^[5] הורה ראש השב"כ ליתום להרוג את שני המחבלים. יתום פעל למילוי הוראתו של ראש השב"כ. הוא ואנשיו נטלו את המחבלים אתם ברכב ובמקום מבודד הכו את המחבלים בראשיהם באבנים ובמוט ברזל, עד למותם. גופות המחבלים הובלו לבית חולים, שם קבע רופא את מותם.^[6]

שר הביטחון, משה ארנס, מינה ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע (ונודעה בשם "ועדת זורע") והטיל עליה לחקור את נסיבות המוות. יתום ואנשיו, שהעידו לפני הוועדה, העלימו מפניה את חלקם בנסיבות הריגתם של המחבלים. יתום מסר לוועדה עדות שקרית, ובה טען שראה כיצד תת-אלוף יצחק מרדכי, שפיקד על פעולת החילוץ, חובט באקדחו בראשי המחבלים. לאחר מכן, סיפר יתום, העלה את המחבלים על רכבו כדי להובילם לחקירה, אלא שהם דיממו במהלך הנסיעה ומצבם החמיר, ולכן הביאם לבית החולים, שם נקבע מותם. גם אנשיו של יתום מסרו עדויות שקריות לפני ועדת זורע, וזאת על-פי הנחייתו של יתום, שניתנה להם על-דעת ראש השב"כ ויועצו המשפטי. בסיועו של יוסי גנוסר, שכיהן כחבר בוועדת החקירה אך היה שותפם של אנשי השב"כ והדליף להם מידע מדיוניה, עלה בידי יתום ואנשיו לשבש את מהלכי החקירה. הפרשה במלואה נחשפה לבסוף ובעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה עם חשיפתה, נאלץ אברהם שלום להתפטר מתפקידו כראש השב"כ, אף שלהגנתו טען שכל מעשיו נעשו "בסמכות וברשות" (ראש הממשלה).

בעקבות התפטרותו של ראש השב"כ ניאות נשיא המדינה, חיים הרצוג, להעניק חנינה לראש השב"כ ולשלושה אנשי שב"כ נוספים, ובהם יתום. חנינה זו ניתנה עוד קודם להגשתו של כתב אישום. בבקשתו לקבלת חנינה כתב יתום, כי הוא ופקודיו הרגו את שני המחבלים בפקודת ראש השב"כ, וכי למיטב הכרתו ואמונתו, נעשה המעשה "על-מנת שמפיגוע חטיפה רצחני לא ייחלצו מחבלים חיים". יתום הודה כי בעדויותיהם בפני ועדת זורע ולפני הצוות בראשות פרקליט המדינה, העלימו הוא ואנשיו את העובדה כי הם הרגו את המחבלים. הוא האמין, לטענתו, כי אילוץ ביטחוני מחייבו לעבור על החוק, בהיות הדבר דרוש, למיטב הכרתו ואמונתו, לקיום ביטחונה של ישראל.

לאחר הפרשה

לאחר החנינה המשיך יתום לשרת בתפקידים בכירים בשב"כ במשך 13 שנים נוספות. בשנת 1986 עבר לכהן כראש אגף המנהל.^[7] במכתב הערכה ששיגר אליו ראש הממשלה יצחק רבין, נאמר:

"קבל נא תודתי האישית, תודת ממשלת ישראל ומערכת הביטחון, על תרומתך רבת השנים לביטחונה של מדינת ישראל. אנו יודעים להעריך את עבודתך, את מסירותך, נחישותך, תבונתך המבצעית. אזרחים רבים במדינת ישראל חבים לך את חייהם, ואפילו הם אינם יודעים על כך. מילים ומכתבים אינם יכולים לספר מעשיך. בספרי ההיסטוריה של שירות הביטחון, שאולי לעולם לא ייכתבו, יירשמו עלילותיך."^[^{דרוש מקור]}

בריאיון לעיתון ידיעות אחרונות משנת 1996 צוטט יתום כמודה שהוא היה זה שהרג את שני המחבלים, אך מאוחר יותר הכחיש את הדברים.^[8]

בפוליטיקה

ניסיונו של יתום להתמנות לתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור נחסם על ידי בג"ץ, שקבע כי: ”בפרשת 'קו 300' עבר יתום שתי עבירות פליליות חמורות: הוא מילא תפקיד ראשי בתכנון ובביצוע הריגתם של שני המחבלים הכפותים והחבולים; ומילא תפקיד מרכזי בשיבוש מהלכי החקירות שנערכו בקורות האירוע. כל אחת משתי העבירות הללו בוצעה על ידיו בנסיבות חמורות ביותר”. עוד קודם לכן נמנע מיתום להתמנות לתפקיד קצין הכנסת. החלטות אלה לא מנעו, ונראה כי אף סייעו, להצבתו ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת ה-16, נבחר לכנסת ושימש כחבר הכנסת מטעם הליכוד, ופרש מתפקידו כנשיא קצא"א.^[9]

במהלך כהונתו בכנסת נמנה יתום עם "מורדי הליכוד", אשר התנגדו לתוכנית ההתנתקות.

בינואר 2006 כשל יתום בניסיונו להיבחר למקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת ה-17.

באותה שנה הופיע יתום בתוכנית מציאות של ערוץ 10 בשם "דה שואו" שבמסגרתה אנשים מתחומים שונים מראים את כישרונם בתחומי הזמרה, הנגינה והריקוד. התוכנית נכשלה כישלון חרוץ, ולאחר שתי תוכניות בלבד הודיעה הנהלת הערוץ על הסרתה מלוח המשדרים.

לקראת הכנסת ה-18 הודיע על התמודדותו בפריימריס במפלגת הליכוד, והגיע למקום ה-29 אך בעקבות עתירה, נדחק למקום ה-38.

בתגובה על החלטת השר לאיכות הסביבה, גלעד ארדן למנות את אהוד יתום ליו"ר רשות הטבע והגנים,^[10] פנתה הוועדה לבדיקת מינויים בנושא תאגידים ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בשאלה כיצד עליה לנהוג ביחס למעשים שביצע יתום בשנת 1984 במסגרת פרשת "קו 300". היועץ המשפטי לממשלה הכריע כי יתום יוכל למלא את התפקיד האמור כל עוד "לא יעסוק כלל בנושא האכיפה ברשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים." יתום מונה לתפקיד זה, אך התפטר ממנו במאי 2011, בנימוק שאינו מקבל שכר.

יתום משתתף בתוכנית "עושים צהריים" עם יעל דן בגלי צה"ל, בה הוא משיא עצות למאזינים בנוגע לטיולים.

במהלך הרפורמה המשפטית ב-2023, הביע יתום התנגדות לרפורמה של השר לוין בטענה שהדבר חיוני על מנת לשמור על שלמות העם.^[11] במהלך מלחמת חרבות ברזל, קרא יתום לממשלה לסיים את המלחמה ולעשות עסקת שבויים עם החמאס שתכלול את שחרור כל החטופים הישראליים בתמורה לשחרור כל האסירים הביטחוניים הפלסטיניים.^[12] במהלך מאי 2024, ביקר את הממשלה על הדרך בה ניהלה את המערכה ברפיח ודש לתת עדיפות להחזרת החטופים.^[13]