קין נולד בלונדון. אביו היה פקיד ואמו שחקנית. כבר בגיל ארבע הופיע על הבמה כקופידון. חיי הבמה משכו אותו יותר מלימודים ולאחר תקופה קצרה כנער סיפון, חבר לדודו מוזס שהיה בדרן, פנטומימאי ופיתום ממנו למד יכולות אלו וכן נחשף למחזותיו של שייקספיר. עם מות דודו עבר לחסותה של השחקנית שרלוט טידסוול (Charlotte Tidswell) שלימדה אותו את עקרונות המשחק ובפרט המשחק השייקספירי.
ב-1814 התקבל כשחקן קבוע בתיאטרון דרורי ליין בלונדון והקריירה שלו החלה לפרוח. תפקידו הראשון בתיאטרון זה היה שיילוק במחזה "הסוחר מוונציה". בבוקר לאחר מכן דיווח ויליאם הזליט: "מר קין... הופיע אמש בתיאטרון דרורי ליין בדמותו של שיילוק. באשר לשימוש בקול, עיניים, פעולה והבעה, אף שחקן, במשך שנים רבות, לא השתווה לו. התשואות, מהתמונה הראשונה לאחרונה, היו כלליות, רמות, ולא הופרעו לרגע"[1]. הופעתו זכתה להצלחה גדולה ואחריה עקבו הופעות בתפקידים הראשיים במחזות ריצ'רד השלישי, המלט, אותלו, מקבת' והמלך ליר. קין היה הראשון שיזם את החזרת הסוף הטראגי המקורי של "המלך ליר", לאחר שבמשך שנים הופיעו תיאטראות עם התחליף (האופטימי) שכתב נחום טייט לסיום המחזה במסגרת שכתובו "ההיסטוריה של המלך ליר". החזרה למקור השייקספירי לא התקבלה ברצון על ידי הקהל.
קין זכה להערכה רבה כמפרש של שייקספיר וכעמוד התווך של התיאטרון. קריקטורה בת הזמן מתארת אותו כאטלס הנושא על גבו את התיאטרון[2]. סמואל טיילור קולרידג' כתב שלראות את קין משחק זה כמו לקרוא את שייקספיר לאורם של ברקים[3].
הקריירה של קין נפגעה בשל אורח חייו. בעת שהות בשווייץ פגש בשרלוט קוקס, רעייתו של חבר מועצת העיר לונדון. עם שובו הואשם קין בניאוף עם אשת איש. בית המשפט פסק נגדו, אשתו עזבה אותו והטיימס הלונדוני יצא נגדו בסדרת כתבות אלימה. עקב האווירה הציבורית זכה קין לקריאות בוז ולהשלכת פירות וחפצים אל הבמה נגדו הן בבריטניה והן בארצות הברית.
לאחר ששב מארצות הברית, נחלש קין פיזית ומנטלית. הוא לא זכר את תפקידיו ולא היה יכול עוד לתפקד ללא לחשן. ב-25 במרץ1833 הופיע בפעם האחרונה בתיאטרון קובנט גרדן כשהוא מגלם את אותלו, עם בנו צ'ארלס בתפקיד יאגו. במהלך ההצגה התמוטט על הבמה ולא שב עוד לאיתנו. הוא נפטר פחות מחודשיים לאחר מכן בביתו בריצ'מונד שעל התמזה.
בתרבות
בשנת 1836 חיבר אלכסנדר דיומא האב את המחזה "קין או הפרעה וגאונות" (Kean, ou Désordre et génie), לפיו הדמויות אותן משחק קין משתלטות על חייו עד כי הוא אינו מסוגל עוד להפריד בין חייו לדמויות אותן הוא מגלם וסופו שהוא יוצא מדעתו וכמעט רוצח את השחקנית המגלמת לצידו את דזדמונה במחזה אותלו, במהלך התקף קנאה וזעם.
^William Hazlitt, "Mr. Kean’s Shylock", The Morning Chronicle, January 27 1814, reproduced in William Hazlitt, A View of the English Stage, or, A series of dramatic criticisms (London: Robert Stodart, 1818), pp. 1-2
.jpg)
