אגם שמש (בערבית: بركة الشمس) הוא אגם מדברי מלוח השוכן על שפת ים סוף בחצי האי סיני, במרחק עשרות מטרים בודדים ממנו. האגם נמצא כ-18 ק"מ דרומית לאילת, בטאבה, כיום בשליטת מצרים, כ-10 קילומטר מגבולה עם ישראל. האגם קטן ובעל מליחות גבוהה, והוא אתר בו מתקיימות תופעות ביוכימיות מורכבות, הקשורות למחזורי אידוי וחדירת מים.
אגם השמש הפך מבודד מהים כאשר משקעים חוטיים סגרו מפרץ בין שתי קרקעות סלעיות.[1][2] המים המלוחים של מפרץ אילת המחלחלים לאגם שמש נהיים מרוכזים עוד יותר על ידי האידוי באגם.[1] דרך איבוד מים נוספת באגם היא מערכת סדקים שספק קיימת בקרקעית האגם.[1]
נראה כי מונוהידרוקלציט (אנ') וקרבונטים (אנ') אחרים שוקעים באגם השמש עקב פעולת מחצלות כחוליות בנטיות (אנ') (סטרומטוליט), אשר עשויות להיות בעובי של מטר אחד.[3][4]
בלילה המטר העליון של המים מאבד חום לאוויר המדבר הקר אך מבודד את השכבה התחתונה. השכבה התחתונה המבודדת ממשיכה לצבור אנרגיה סולארית בכל יום ולצבור מלמעלה מלח כבד.[1] באגם מפתחים מים מחוממי שמש שהם בטמפרטורה הגבוהה ביותר מכל אגם אחר: שכבות מים מסוימות באגם יכולות להגיע עד ל-60 מעלות צלזיוס, טמפרטורות תואמות רק בחלק מהאגמים הגיאותרמיים. בשל ההבדל הגדול בין השכבות בזמנים מסוימים, שיפוע החום יכול להגיע עד 18 מעלות צלזיוס למטר.[2] במילים אחרות, הבדלי החום בין נקודה באגם לנקודה הנמוכה ממנה במטר יכולים להיות 18 מעלות.
בקיץ האגם מתהפך ומתערבב היטב מבחינה תרמית ובמליחות. משך זמן השהייה של מים באגם (אנ') הוא 5.5 עד 6 חודשים.[2]
הערות שוליים
