אגם הילייר הוא אגם מלח בקצה האי האמצעי, הגדול מבין מקבץ איים, ליד החוף הדרומי של אוסטרליה המערבית. האגם בולט במיוחד בשל צבעו הוורוד. רצועת חוף ארוכה וצרה מחלקת בינו לבין האוקיינוס הדרומי.
תיאור האגם
אורכו של אגם הילייר כ-600 מטרים, ורוחבו כ-250 מטרים.[1] האגם מוקף בחול ועצי אקליפטוס עם רצועה צרה של דיונות חול מכוסות בצמחייה עבה. האגם ידוע בשל היותו בצבע ורוד. צבעו הוורוד קבוע, ואינו משתנה כאשר לוקחים את מי האגם במיכל. צבע האגם נוצר כתוצאה מאורגניזמים במים בשם Dunaliella salina (אנ'), אשר יוצרים קרוטנואיד שצבעו ורוד.
היסטוריה
גילוי אירופאי
באגם הילייר ביקרה לראשונה משלחתו של מתיו פלינדרס ב-15 בינואר 1802. יומנו של פלינדרס נחשב לתיאור הכתוב הראשון של האגם. פלינדרס צפה באגם לאחר שעלה לנקודה הגבוהה ביותר באי ותיאר אותו כך:
בחלק הצפון-מזרחי היה אגם בצבע וֵרֶד. מימיו, כשם שאמר לי מר ת'יסל שביקר בו, היו כה רווים במלח שכמויות מספקות למילוי ספינה התגבשו ליד חופיו. המדגם שהביא אל הסיפון היה באיכות טובה ולא צרך כל עיבוד מלבד ייבוש על מנת להשתמש בו.
— מתיו פלינדרס
פלינדרס ביקר באי האמצעי שוב במאי 1803. הוא התכוון "לעצור ליום או שניים במפרץ אי האווזים על מנת להביא אווזים לאנשים החולים, שמן כלבי-ים למנורות ומספר חביות של מלח מהאגם". מדווח כי פלינדרס קרא לאגם על שם ויליאם הילייר, איש סגל על ספינת ה-Investigator, אשר מת מדיזנטריה ב-20 במאי 1803 מעט לפני עזיבת המשלחת מהאי האמצעי.
הפקת מלח
ב-1889, אדוארד אנדרוס חקר את האפשרויות המסחריות של הפקת מלח מהאגם, ועבר לשם לזמן קצר יחד עם שני בניו. הם עזבו לאחר כריית מלח במשך כשנה אחת.
כריית מלח התבצעה באגם בסוף המאה ה-19. תאגיד כריית המלח מדווח ככישלון עקב מספר גורמים, ביניהם "הרעילות של המלח שנאסף לצריכה".
נכון לשנת 2012, האגם הוא חלק משמורת טבע, וחופיו מסומנים כמסלול הליכה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
