מאסלו פיתח תאוריה הנקראת "הגישה ההומניסטית", הטוענת כי האדם שואף להגשים את עצמו ולפתח את ה"עצמי" שלו, הכולל את הרגשות, המחשבות והתפיסות שלו בנוגע לעצמו ולסביבתו. מאסלו פיתח את תאוריית הצרכים הקרויה על שמו "מדרג מאסלו".
לטענתו אחד הצרכים של האדם הוא לדעת ולהבין[1].
מאסלו לימד בתחילה בקולג' של ברוקלין. בשנים אלו הושפע מפסיכולוגים אירופאיים ידועים, ובהם אלפרד אדלר ואריך פרום. בשנת 1951, הפך ליושב ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברנדייס, שם החל בעבודתו התאורטית. שם פגש בקורט גולדשטיין, אשר הציג בפניו את רעיון סיפוק הצרכים העצמי.
מאסלו פיתח את נושא שאיפת ההגשמה העצמית לתיאורית צרכים בעלת חמישה שלבים, הקרויה "הפרמידה של מאסלו", או "מדרג מאסלו". לפי פרמידה זאת כדי לממש צרכים רוחניים נעלים יותר, חייבים קודם להתמלא הצרכים הפיזיולוגיים והבסיסיים, המצויים בבסיס הפרמידה:
ברמה הראשונה, בבסיס הפירמידה, מצויים הצרכים הבסיסיים, שהם הצרכים הפיזיולוגיים בשינה, אוכל, שתייה, אוויר לנשימה וכדומה.
ברמה השנייה של הפירמידה, מצויים צורכי הביטחון, כמו הצורך במקום לישון בו, הצורך בביטחון תעסוקתי, בביטחון בריאותי וכדומה.
ברמה השלישית מצוי הצורך בהשתייכות. זהו כבר צורך חברתי, וכולל את הרצון להשתייך ולהיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב. שלב זה קשור לגיבוש הזהות העצמית.
הרמה הרביעית מורכבת מהצורך בהערכה חברתית. זהו צורך להרגיש מכובד ולהגיע למעמד, להערכה ולהכרה חברתית.
הרמה החמישית והאחרונה, קצה הפירמידה, היא הצורך במימוש עצמי. יכולתו של אדם להביא לכלל מימוש את כישוריו הייחודיים ולבטא את הפוטנציאל האישי הטמון בו.
