אברהם אפרת (אוסקר פירסט) (31 בדצמבר1892 – 6 בפברואר1968) היה במשך כ-21 שנים (1947–1926) המנהל-מחנך של כפר הילדים מאיר-שפיה. היה ממקימי משרד הסעד בו שימש בתפקידי ניהול בכירים וכן ערך את כתב העת "סעד - דו-ירחון לעניינים סוציאליים".
ביוגרפיה
אברהם אפרת נולד בשם אוסקר פירסט בעיר סומבטהיי בהונגריה, בן בכור ואחריו נולדו שתי אחיות ואח שהיגרו לרוסיה. כבר כנער שימש אוסקר כראש תנועת הצופים היהודיים בטרנסילבניה ואף נשלח להלווייתו של בנימין זאב הרצל כמייצג הנוער היהודי בגולה. בצופים הכיר אוסקר את אשתו לעתיד גיזלה (זהבה), ב-1918 התחתנו וב-1919 נולדה בתם יהודית (יוצי) אשר לימים נישאה לפסל קוסו אלול והייתה מראשי מכון אדלר בארץ. ב-1930 נולדה בתם רותי וב-1935 הבן אילן.
בשנים הראשונות בארץ קרא לעצמו "אברהם הנשיא" ובשם זה הוא מופיע בתמונות המחזור של כפר הנוער מאיר שפיה[1]. אחר כך נכתב שמו "פירשט" ורק אחר קום המדינה עברת את שמו לאברהם אפרת.
אפרת העיד על עצמו כי כבר כגימנזיסט היה ציוני ובמקביל לעיסוקו עם הצופים הציונים עמד גם בראש לשכת הקק"ל בטרנסילבניה. בשנת 1910 כאשר התחיל את לימודיו באוניברסיטת בודפשט במשפט עברי וחינוך, הצטרף לאגודת הסטודנטים הציונית "מכביאה"[2] (Makabea)[3]. הוא היה פעיל מאוד במכביאה ותוך שנתיים נבחר כיו"ר הארגון. משהוקמה בטרנסילבניה רשת החינוך העברית "תרבות", הוא התייצב בראשה ובו בזמן שימש כמורה בגימנסיה של הרשת. במקביל היה עורך הביטאון "המזרח הצעיר" (בהונגרית) של ארגון הצופים.
בשנת 1924 עלה אפרת עם משפחתו לארץ[3] ובשנת 1927 נשלח לכפר הילדים מאיר-שפיה[4] ותוך זמן קצר מונה למנהלו.
תפיסתו החינוכית וגישתו הליברלית של אפרת הקדימו את זמנם. הוא כתב ספרי חינוך ומחקרים על קליטת ילדים ויישובם בארץ ישראל ועל נפשו של הילד והנוער[5].
אפרת הנהיג גישה חינוכית לפיה הילדים הם אלו אשר ניהלו את הכפר תכננו טיולים ופרויקטים, ערכו הצבעות, קבעו את סידור העבודה בענפי המשק השונים ואף ניהלו משפטי חברים[10].
במרכז החינוך העמיד את הילד ובכל גישתו הדגיש את החשיבות במציאת הדרכים להבנת התנהגות הילד. אחד היסודות בחינוך ראה בחינוך החברתי, שתבע לא מעט שינויים במערכות היחסים בין המורים והתלמידים, יחסים שהיו על-פי רוב אוטוריטטיביים ומנעו את המגע הקרוב הבלתי אמצעי בין החניך למחנך, - דבר הנוגד את החינוך החברתי. יסוד שני בשיטות החינוך, שהחל להנהיג בשפיה, היה: הדגשתו את הסביבה כגורם חינוכי חברתי. לא מכסת החומר, בו מלעיטים את החניך, קובע את הצלחת החינוך, אלא הכנתו של החניך לסביבה ולחברה העובדת כפרט פעיל ויוצר.
כל מה שאתה רואה בכפר נעשה על ידינו ו"נצרך" על ידינו. שום דבר איננו נעשה בשביל "החוץ". הנגרייה, הגינה, המחלבה, השימורים – לנו ולצרכינו הם. אף את העץ אנו שותלים ומטפלים בו לפי רצוננו וצרכינו אנו
על היחס לילדים:
אצלנו ילד כשרוני אינו תלמיד המצטיין בחשבון בלבד אלא המצטיין בטיפול בגינה או בעבודת המטבח או במאפיה. וכל ילד מוצא לו את ה"ענף", שבו הוא משקיע מכישרונותיו. שעות השכיבה לישון שונות. הקטנים מקדימים לישון. הגדולים מאחרים. אולם אין תנועה לאחר עשר בערב. יש קבוצה המנגנת על כלי מיתרים (נבלים ברובם)
על יחסו לדת:
איני אוהב פרובלמות. מתייחס אני בחיוב לדת ולמסורת. כמובן, שההשפעה על החניכים תלויה במידה מרובה במורים ובמדריכים. יש שנה שאני מצליח להכניס למוסד מורים-מדריכים הספוגים חיי מסורת ועולה המשקל הדתי בין החניכים, כשאני נכשל בהם באה ירידה בתלמידים. העובדים-המדריכים יש מכל המפלגות. צביון הכפר הוא בהחלט לפי המסורת. שמירת שבת, כשרות וכדומה אני מקפיד עליהן
מאיר-שפיה היה כפר הנוער הראשון בארץ ישראל וביקרו בו כל ראשי היישוב. בנובמבר 1927 התארח חיים נחמן ביאליק בשפיה, סיים את יצירתו "אלוף בצלות ואלוף שום", וכתב שלוש אגדות על שלמה המלך ואת שירו "לבנות שפיה". לאחר ביקורו בשפיה כתב ביאליק מכתב תודה למנהלי המוסד ושיבח את העבודה החינוכית "הקדושה והנעלה" שנעשית שם. בהתכתבות יותר מאוחרת בשנת 1932, ביחד עם המנהל ד"ר פירסט, פעל ביאליק לקליטתם של אחים יתומים (בן ובת) ממשפחת ליסי בכפר הילדים[11]. ב-1937 ליווה אפרת את ביקורה של הנרייטה סאלד במאיר שפיה ואחר כך את ביקורו של הנציב העליון, ארתור ווקופ.
ביקור הנציב העליון, ארתור ווקופ, במאיר שפיה. ראשון מימין - ד"ר אברהם פירסט, שלישי משמאל - הנציב העליוןטקס חנוכת גן הנוי בשפיה ב-1937 בנוכחות הנרייטה סאלד (רביעית מימין) ד"ר פירסט ראשון מימין, ודוד קסלמן שלישי מימיןד"ר אברהם פירסט, יוסף דשבסקי וראובן שטיינברג במאיר שפיה
עם קום המדינה עבר אפרת עם משפחתו להתגורר בירושלים. היה ממניחי היסוד של משרד הסעד (כיום משרד הרווחה) בו שימש כמנהל האגף לנוער, כיועץ חינוכי סוציאלי וכמנהל המחלקה למחקר, וכמו כן, הקים את מערך החינוך והתמיכה בנוער עברייני. בשנת 1956 הניח את היסודות לביטאון "הסעד - דו ירחון לעניינים סוציאליים"[12] והיה עורכו הראשי במשך 12 שנה, כולל לאחר פרישתו לגמלאות בגיל 70[13][14]. הוא נפטר ב-1968 ונקבר בהר המנוחות.[15]
ספרים ומחקרים
חניכי מחנכי - אירועים בחברת ילדים, בהוצאת משרד הסעד, 1964
הישוב לקראת קליטת ילדים: מחקר על כושר הקליטה: בעיות והצעות / מאת אברהם פירשט [=אפרת], הוצאת המוסד למען הילד והנוער, הוועד הלאומי ירושלים, תש"ה 1944/1945, מס' מערכת בספרייה הלאומית: 990018294630205171
טפול מוסדי בילד בישראל מאת א' אפרת (פירשט), ירושלים: משרד הסעד-המחלקה למחקר ותכנון, תשי"ג
שלום הילד: הילד בסביבתו הטבעית / מאת א' אפרת (פירשט), ירושלים: משרד הסעד-המחלקה למחקר ותכנון, תשי"ב
בית מעצר לנוער בישראל מאת א' פירשט [=אפרת], משרד הסעד - לשכה להדרכה ולפיקוח חינוכי סוציאלי, תשי"א
סעד - דו-ירחון לעניינים סוציאליים, בעריכתו של ד"ר אפרת בין השנים 1957-1968
לקריאה נוספת
כפר הנוער מאיר-שפיה, עיצוב: ליאור ציסמריו, מסיפורי הברוש - שישים שנה לכפר הנוער מאיר שפיה (1983-1923), הוצאת מלוא בע"מ, תל אביב, מאי 1984
