האבולוציה של הזאב התרחשה על פני קנה מידה גאולוגי של לפחות 300 אלף שנה. הזאב המצוי ("הזאב האפור", Canis lupus) הוא מין בעל יכולת הסתגלות גבוהה המסוגל להתקיים במגוון של סביבות ושיש לו תפוצה רחבה ברחבי האזור ההולארקטי. מחקרים על זאבים מצויים מודרניים זיהו תת-אוכלוסיות שונות שחיות בסמיכות זו לזו. וריאציה זו בתת-אוכלוסיות קשורה קשר הדוק להבדלים בבית הגידול - משקעים, טמפרטורה, צמחייה והתמחות טרף - המשפיעים על הפלסטיות הגולגולת-דנטלית, המאפשרת התחקות אחר האבולוציה של מיני בעלי חיים.^[2]

הרישומים הארכאולוגיים והפליאונטולוגיים מראים את נוכחותו המתמשכת של הזאב המצוי על פני כדור הארץ לפחות ב-300,000 השנים האחרונות. נוכחות מתמשכת זו מנוגדת לניתוחים גנומיים, המצביעים על כך שכל הזאבים והכלבים המודרניים מוצאם מאוכלוסיית מקור משותפת של זאבים שהתקיימה עד לפני 20,000 שנה. ניתוחים אלה מצביעים על צוואר בקבוק של אוכלוסייה, ואחריו התפשטות מהירה מאוכלוסיית המקור במהלך, או מיד לאחר עידן הקרח האחרון. זה מרמז על כך שאוכלוסיות הזאבים המקוריות התחרו עם סוג חדש של זאבים שהחליף אותם. עם זאת, המקור הגאוגרפי של התפשטות זו אינו ידוע.^[3]