TIROS (ראשי תיבות של: Television InfraRed Observation Satellite) היא סדרת לווייני חיזוי מזג אוויר ששוגרה על ידי נאס"א החל מ-TIROS-1 ב-1960. TIROS היה הלוויין הראשון בעל יכולת חישה מרחוק של כדור הארץ. יכולת זו איפשרה למדענים לצפות בכדור הארץ ולחקור אותו מפרספקטיבה חדשה - החלל.^[1] תוכנית TIROS הצליחה להוכיח את התועלת בתצפיות מזג אוויר מהחלל.

לאחר 10 שיגורים של לווייני TIROS, המשיכה התוכנית עם שיגורי לווייני ה-TIROS Operational System, אחר כך עם שיגורי NOAA ITOS, ולבסוף עם שיגורי TIROS-N ו-Advanced TIROS-N שהאחרון שבהם שוגר בפברואר 2009.

בין המשתתפים בתוכנית אפשר למנות את נאס"א, ESSA, NOAA, RCA, Astro Space וחברת מרטין.

לווייני ה-TIROS, שקלו כ-130 ק"ג, נישאו על גבי משגרים מסוג תור-אייבל, תור-דלתא, דלתא B ודלתא E מנמל החלל קייפ קנוורל. הלוויין היה בצורת תוף בקוטר של כ-105 ס"מ ובגובה 48 ס"מ. הלוויין נשא 2 מצלמות טלוויזיה באורך 15.24 ס"מ. למצלמה אחת הייתה עדשה בעלת זווית רחבה עם אורך מוקד של 1.6f שיכל לצפות בכ-1,300 ק"מ מפני כדור הארץ. למצלמה השנייה הייתה עדשה טלסקופית עם אורך מוקד של 1.8f בעל יכולת הגדלה של 10 עד 12 על פני המצלמה הראשונה.

הלוויין יוצב במסלולו על ידי גירוסקופ. כשהלוויין השתחרר משלבו השלישי של המשגר, הוא היה משלים כ-136 סיבובים בדקה סביב עצמו. כדי שהתצלומים שיתקבלו ממנו לא יהיו מטושטשים, מערכת מכנית הופעלה והפחיתה את הסל"ד ל-12 סיבובים בדקה עם סיום הכניסה למסלול.

לווייני ה-TIROS Operational System, או בקיצור TOS, החלו עם שיגור הלוויין ESSA-3 באוקטובר 1966, ונמשך עד לשיגור ESSA-9 בפברואר 1969. לווייני ה-TOS היו ללוויינים המטאורלוגים הראשונים של ארצות הברית שנעו במסלול קוטבי. לווייני ה-TOS שקלו כ-140 ק"ג, גובהם היה 56 ס"מ והם שוגרו על גבי משגרים מסוג דלתא E (ונגזרותיו) ודלתא N מנמל החלל קייפ קנוורל (שיגור 1) ומבסיס חיל האוויר וונדנברג.

ITOS, קיצור של Advanced TOS, היא עוד קבוצת לוויינים שהחלה עם שיגור ITOS-1 (או TIROS-M) בינואר 1970 והסתיימה עם שיגור NOAA-5 (או ITOS-H) ביולי 1976. סדרה זו המשיכה את לווייני ה-TOS ושימשו גם הם כלוויינים מטאורולוגיים במסלול קוטבי. בסדרה זו החל השימוש בשם NOAA כמזהה הלוויינים, כאשר ניהול הלוויינים עבר מ-ESSA ל-NOAA. לווייני ה-ITOS שקלו כ-330 ק"ג, גובהם היה 1.22 מטרים ואורכם (עם לוחות סולאריים פרוסים) 4.3 מטרים. לווייני ה-ITOS שוגרו על גבי משגרים מסוג דלתא N (ודלתא N6), דלתא 0100 (ודלתא 0300) ודלתא 2000 (ודלתא 2310) מבסיס חיל האוויר וונדנברג.

TIROS-N היוותה את המשך ITOS וגם היא כללה שיגור לוויינים מטאורולוגיים למסלול קוטבי. הלוויינים נוהלו על ידי NOAA ונאס"א הייתה אחראית לפיתוחם ושיגורים. לווייני TIROS-N שקלו כ-1,416 ק"ג, גובהם היה 3.7 מטרים והם שוגרו על בי משגרים מסוג אטלס E, אטלס F וטיטן 2 (וטיטן 2G) מבסיס חיל האוויר וונדנברג.

Advanced TIROS-N או ATN היא סדרת ההמשך של TIROS-N וכל TIROS בכלל. ATN החלה עם שיגור NOAA-8 במרץ 1983 והשיגור האחרון בה היה שיגור NOAA-19 (או N Prime) בפברואר 2009. הלוויינים שוגרו כדי להחליף את לווייני ה-TIROS הקודמים כלוויינים מטאורולוגיים במסלול קוטבי. לוויינים אלו שוקלים 1,479 ק"ג, גובהם 4.18 מטרים, קוטרם 1.88 מטרים והם נושאים רכיבים וכלים מתקדמים יותר מקודמיהם. לווייני ה-ATM שוגרו על גבי משגרים מסוג אטלס E, טיטן 2 (וטיטן 2G) ודלתא 7320-XC מבסיס חיל האוויר וונדנברג.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: TIROS

• מטאורולוגיה
• מסלול קוטבי
• בסיס חיל האוויר וונדנברג

• על תוכנית TIROS בכללותה באנציקלופדיה אסטרונאוטיקה (באנגלית)
• על TIROS בלבד (באנגלית)
• על TOS בלבד (באנגלית)
• על ITOS בלבד (באנגלית)
• על TIROS-N בלבד (באנגלית)
• על ATN בלבד (באנגלית)
• TIROS באתר נאס"א סיינס (באנגלית)
• TOS באתר נאס"א סיינס (באנגלית)
• TIROS-N באתר נאס"א סיינס (באנגלית)
• ATN באתר נאס"א סיינס (באנגלית)
• TIROS, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)