סמליל הרשת הראשון, שימש במשך יותר מ-50 שנהסמלילה הקודם של הרשת, שהיה בשימוש עד אוגוסט 2021סמליל הרשת תחת השם המשביר "החדש" לצרכן, שהיה בשימוש בין 2003–2007
"המשביר 365 החזקות בע"מ" (לשעבר, "המשביר לצרכן החדש בע"מ"), או בשמה המסחרי, MASHBIR היא רשת בתי כלבו המספקת מגוון מוצרים רחב לבית ולמשפחה. במשך יותר מ-50 שנה מהקמתה נקראה הרשת "המשביר לצרכן" והייתה שייכת לאגודות הקו-אופ (תחת ברית הקואופרציה הצרכנית). לאחר שקרסה והועברה לבעלות קבוצת שביט ב-2003, שם הרשת שונה ל"המשביר החדש לצרכן". בשנת 2007 קוצר שמה בחזרה ל"המשביר לצרכן", וב-2021, שונה שמה ל-"MASHBIR" (באנגלית בלבד)[2].
לרשת יש נכון ל-2018 37 חנויות, חלקן במרכזי קניות פתוחים, חלקן בקניונים סגורים והיתר ניצבות ברחובות הערים. כמו כן החברה פעילה בתחומי הפארם, התיירות, ציוד משרדי וריהוט משרדי. החברה מעסיקה כ-4,800 עובדים, מתוכם כ-1,600 בבתי הכלבו ועוד כ-1,900 דיילי מכירה של זכיינים וספקים העובדים בחנויות הכלבו של המשביר. על פי דו"חותיה הכספיים ל-2011 עמדו הכנסותיה מבתי הכלבו על כ-761 מיליון שקל, הקוסמטיקה והדראגסטור כ-1.1 מיליארד שקל, הייזום העסקי 40 מיליון שקל, התיירות 509 מיליון שקל, אלקטרוניקה, ציוד משרדי וריהוט כ-602 מיליון שקל[3].
היסטוריה
חנות הכלבו הראשונה של המשביר לצרכן בבנין העמודים ברחוב יפו בירושליםסניף המשביר בראשון לציוןבניין המשביר לצרכן, ירושלים. הכלבו שכן בבניין בשנים 1978–2011לוגו המשביר בשנות השמונים על גבי שקית ניילוןסמליל רשת cost365סמליל המשביר 365 החזקות
במהלך מלחמת השחרור הוחלט שיש צורך בהקמת חנויות שימכרו ביגוד והנעלה. רפאל מרינוב נקרא להקים רשת חנויות אלה, אולם בתנאי שיביא מחצית המימון מאגודות הצרכנים המקומיות. ביוני 1947, לאחר שגייס את הכסף הנדרש מאגודת הצרכנים בירושלים, רכש את חנות "חפציבה" שנסגרה והקים את חנות הכלבו הראשונה בישראל[6] וב-1 בספטמבר 1947 נפתחה חנות הכלבו הראשונה של המשביר לצרכן, בשותפות עם האגודה הצרכנית (התאגדות הקואופ) של ירושלים[7]. שטח החנות היה כ-180 מ"ר[8].
בשנת 1949 נפתח כל בו של המשביר לצרכן ביפו[9], ששירת גם את תושבי תל אביב. בנובמבר 1949 נפתח סניף כל בו של המשביר לצרכן בחיפה על פני קומה שלמה של בניין ההסתדרות ברחוב החלוץ[10]. בשנת 1950 נפתח סניף בבאר שבע, בשטח של 60 מ"ר, ובמרץ 1950 נפתח סניף של המשביר לצרכן בנתניה[11] ובכך הגיע מספר סניפי המשביר לצרכן בישראל לחמישה[12]. בתחילת 1951, הוקמו סניפים חדשים בחדרה ובאילת[13] וזמן מה לאחר מכן הוקם סניף באשקלון[14], בשטח של 60 מ"ר[15]. בסוף 1951 הוקם סניף ברחוב אלנבי בתל אביב[16][17], על שטח של כ-300 מ"ר[8]. בתחילת 1953 היו למשביר לצרכן עשרה סניפים, בעקבות התווספות הסניף בפתח תקווה[18]. בשנת 1954 נפתחו שלושה סניפים נוספים בתל באביב[19], סניף נוסף בירושלים וסניף נוסף בחיפה, כך שמספר החנויות הגיע לחמש עשרה[20], בהם עבדו כ-150 עובדים[21]. בתחילת 1960 נפתח סניף ברעננה בשטח של 120 מ"ר[22].
הנהלת המשביר לא מיהרה לפתוח סניפים חדשים בכל מקום ודרשה מאגודות צרכניות מקומיות להשתתף בעלויות פתיחת הסניף[23].
חנויות הכל בו הגדולות
בשנת 1959 נפתחו שלוש חנויות כל בו גדולות בתל אביב, חיפה ובאר שבע. החנות בתל אביב, בכיכר דיזנגוף, על מגרש שנרכש בשנת 1950[24], נפתחה באפריל 1959 בנוכחות שר העבודה, מרדכי נמיר[25]. חנות זאת הייתה בשטח של 1800 מ"ר והורחבה ביוני 1966 ל-2400 מ"ר[26][27]. החנות בחיפה, בשטח 1740 מ"ר, נפתחה בספטמבר 1959[28] החנות בבאר שבע, בשטח של 710 מ"ר, נפתח בדצמבר 1959[29]. באפריל 1968 נפתחה החנות המורחבת בשטח של 3300 מ"ר[30].
בנובמבר 1963 נפתח חנות כל בו בשטח של כ-500 מ"ר בראשון לציון[31][32]. במרץ 1965 נפתח סניף גדול באשקלון, על שטח של 1300 מ"ר בשלוש קומות, במקום הסניף הישן[15]. בדצמבר 1968 נפתחה החנות הגדולה ביותר ברחוב אלנבי 115 בתל אביב, על שטח של כ-6000 מ"ר[33].
עם השנים, התמקדה הרשת בחנויות הכל בו הגדולות, וחנויות הרשת היו מבנים בעלי קומות אחדות בהם סיפקו לצרכן הישראלי מגוון מוצרים רחב. תרבות קניות זו תאמה את הצרכנות המודרנית שהתפתחה והציעה לקונה מרכז אחד גדול של מוצרים במקום כיתות רגליים לאורך רחוב עם חנויות. בתי הכל-בו של המשביר לצרכן הקדימו את הקניונים, משכו אליהם את ההמונים, ובשיא פריחתה עד שנות ה-90, היו לרשת למעלה מ-40 חנויות כל בו וסניפים של חברות בנות.
תחרות
הקמת החנויות הרגיזה את הסוחרים הפרטיים שהרגישו שהמשביר לצרכן נכנס לתחומם ובנוסף העלתה דרישות לשותפות מצד האגודות הצרכניות המקומיות[34]. הקמת סניפי המשביר לצרכן הביאו למחאות של הסוחרים שטענו לפגיעה בפרנסתם[35].
התאחדות הסוחרים גם הוציאה הודעות נזעמות כנגד מבצעי הוזלות של המשביר לצרכן[36].
סחורה ומדיניות
כבר מראשית דרכה, הוסכם שהמשביר לצרכן ימכור לכל הציבור ולא רק לחברים המאוגדים באגודות הצרכניות, אף שאלה יזכו להטבות תמורת "בולים"[37][38].
חנויות הכל בו מכרו מגוון של מוצרים לבית. בעת פתיחת הסניף בחיפה בשנת 1949 צוין שהכל בו מכר הלבשה, הנעלה, בדים, מכשירי ספורט, סדקית ותמרוקים, צעצועים, ספרים ומכשירי כתיבה[10]. בחנות החדשה בכיכר דיזנגוף שנפתח ב-1959 נכללה מחלקה מיוחדת לנערות[39]. באותה שנה הוכנסו גם מכשירי חשמל לחנויות הכל בו[40].
אף על פי שרעיונות לשיווק של תוצרת חקלאית על ידי המשביר לצרכן הופיעו כבר בשנת 1950[41], המשביר לצרכן לא נכנס לתחום המזון. בשנת 1957, עם כניסת שופרסל לישראל, הודיעה המשביר לצרכן שבבתי הכל בו החדשים שלה יהיו גם מחלקות מזון[42]. אולם בשנת 1959 הנושא היה עדיין במחלוקת, שכן חלק מהנהלת המשביר לצרכן חששו מפגיעה בתנועה הצרכנית[43]. לראשונה הוכנסה מכירת מזון לחנות של המשביר לצרכן לכל בו המוגדל בבאר שבע בשנת 1968[30]. מכירת מזון נערכה גם בסניף אלנבי שנפתח בסוף 1968[33].
בשנת 1962 נכנסה המשביר לצרכן לתחום סוכני הנסיעות[44]. בשנות התשעים קיבלה המשביר לצרכן זיכיונות של מותגים שונים, כמו "זארה" ו"מרקס אנד ספנסר".
התרחבות
בשנות ה-90 רכשה את רשת שקם גאלרי, בעלת 11 סניפים, אשר העסיקה 2,000 עובדים ועוד 1,500 דיילי מכירות, ונמנתה עם חברות המסחר והשירותים הגדולות בארץ.
בתחילת שנות ה-2000 החלה הידרדרות בתוצאות הכספיות של הרשת. תרבות הקניונים התעצמה בתקופה זו והרשת הגדולה כבר לא הייתה מוקד משיכה ייחודי. גם ניהול הרשת לא היה יעיל במיוחד וסדרת החלטות שיווקיות לא תאמו את הטעם הצרכני הישראלי. הבחירה בשיווק מוצרי מרקס אנד ספנסר ורכישת שקם גאלרי התגלו כפעולות לא מוצלחות. כל אלה, על רקע האינתיפאדה השנייה שהקטינה את הפדיון בכל ענפי המסחר והשירותים, גרמו לתפיחת חובותיה של הרשת עד ליום בו עמדו על כ-700 מיליון שקל. הרשת, שהייתה בבעלות משותפת של קואופ הריבוע הכחול (80%) וקואופ צפון (20%), נאלצה לפנות להליכי פירוק ומכירה תחת פיקוח בית המשפט המחוזי בתל אביב. ההליכים נמשכו כשנה וחצי, במהלכם פוטרו כ-600 עובדים, נסגרו סניפים, נבנתה תוכנית הבראה במסגרתה ויתרו הנושים על חלק ניכר מכספם, והרשת יצאה לדרך חדשה.
המשביר לצרכן החדש
ב-2003 נרכשה הרשת על ידי רמי שביט וקבוצת משקיעים ועברה לפעול תחת השם "המשביר לצרכן החדש" (מאז היא ידועה גם בשם: "המשביר החדש לצרכן").
בחודש אוקטובר 2007 רכשה קבוצת שביט מ"קמן אחזקות" 68% ממניות רשת ניו פארם ומאז נסחרת החברה בבורסה הישראלית[45]. באוקטובר 2008 נרכשו מחצית מההחזקות ברשתות האופנה "ג'אמפ" ו"אירית". חברת הבת רכשה את חברת "קשרי תעופה", אשר גם היא חברה ציבורית.
במרץ 2012 שינתה החברה את שמה פעם נוספת לשם "המשביר 365 החזקות בע"מ"[46].
בנובמבר 2012 הושקה רשת הסופרמרקטים "cost365"[47][48] - זאת, כמעט עשור לאחר שהמשביר לצרכן נפרד באופן היסטורי מאגודות הקו-אופ ורשתות הסופרמרקטים שלהם. רשת cost365, שהציעה מחירים מוזלים לחברי מועדון 365, לא הצליחה להתבסס בשוק המזון הישראלי ונמכרה בנובמבר 2014 לקבוצת משקיעים בראשות ניסים חסאן, שהיה מנכ"ל הרשת[49]. תחת הבעלים החדשים הרשת שינתה את שמה ל-"cost", והכריזה שמוצריה נמכרים במחירי עלות[50]. גם ניסיון זה לגרום להצלחת הרשת לא עלה יפה, והרשת קרסה, נכנסה לפירוק ונסגרה לאלתר ביולי 2015[51][52].
קבוצת 365, כוללת את "מימון 365", המנפיקה את כרטיס האשראי "family 365", "פיננסים 365", "תקשורת 365" ו-"e365", השולטת ב"סיבוס ארוחות עסקיות", ב"המכרז החדש של המדינה" ומפעילה את אתר האינטרנט של הקבוצה.
.jpg)
