H2: מעבדת השליטה (סרט)

H2: מעבדת השליטה
H2: The Occupation Lab
בימוי עידית אברהמי
נועם שיזף
הופק בידי הילה מדליה
פול קאדו
תסריט עידית אברהמי
נועם שיזף
תחקיר נועם שיזף
עידית אברהמי
עריכה ארז לאופר
מוזיקה אריק שו
צילום אבנר שחף
מדינה ישראל, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מדליה הפקות
חברה מפיצה Filmoption International עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2022
משך הקרנה 105 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה דוקומנטרי
היסטוריה
מקום התרחשות חברון, יהודה ושומרון עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

H2: מעבדת השליטהאנגלית: H2: The Occupation Lab) הוא סרט תיעודי של הבמאים נועם שיזף ועידית אברהמי אשר הופק ב-2022 ואורכו 105 דקות. הסרט עוסק בשלטון הישראלי באזור H2 בחברון ומתמקד ברחוב השוהדא בעיר, באירועים ובתהליכים שהתחוללו ברחוב ובסביבתו, כמיקרוקוסמוס להתפתחות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכללותו. הסרט הוקרן במסגרת התחרות הישראלית הרשמית בדוקאביב בשנת 2022 ומשודר בערוץ 8.

רקע

רחוב השוהדא בחברון הוא רחוב ראשי בעיר העתיקה של חברון, המוביל אל מערת המכפלה וממנה. החל מסוף שנות ה-70, במסגרת הקמת היישוב היהודי בחברון, אכלסו יהודים מספר בתים לאורך הרחוב.

בעקבות טבח מערת המכפלה בפברואר 1994, סגרה מדינת ישראל את הרחוב לתנועת פלסטינים, וסגרה את השוק הסיטונאי המרכזי של אזור חברון, את תחנת האוטובוסים המרכזית ואת החנויות הערביות שהיו פתוחות אל הרחוב. בהמשך להסכמי אוסלו חתם בנימין נתניהו ב-1997 על הסכם חברון, לפיו חולקה חברון לאזור בשליטת הפלסטינים (H1) ואזור בשליטת היהודים (H2). במסגרת הסכם זה נפתח הרחוב מחדש לתנועת כלי רכב פלסטיניים, אך לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה נסגר הרחוב בשנית ונותר סגור לתנועת פלסטינים עד היום[1].

עלילה

הסרט עוסק בשליטה הישראלית בחברון ומתמקד ברחוב השוהדא, הנמצא על גבול אזור H2 ומהווה נקודת חיכוך בין יהודים ופלסטינים לאורך השנים.

לדברי יוצרי הסרט, חברון והתהליכים המתרחשים בה הם מיקרוקוסמוס למגמות רחבות יותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני והיא "מעבדה" לאמצעים בהם נוקטת ישראל ומיושמים בהמשך בשאר חלקי יהודה ושומרון.

הסרט מציג אירועים מרכזיים שהתרחשו בחברון והשפיעו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני: טבח תרפ״ט, ההתנחלות במלון פארק והקמת קריית ארבע, הבחירות המוניציפליות ב-1976, ההתנחלות בבית הדסה ובאתרים היהודיים בעיר, הפיגוע בבית הדסה ב-1980, טבח מערת המכפלה ב-1994, הסכם חברון ב-1997, הקמת ארגון שוברים שתיקה, ופרשת אלאור אזריה.

הסרט עושה שימוש נרחב בחומרי ארכיון מהארץ ומהעולם וכולל ראיונות עם כמה ממפקדי חטיבת יהודה (חטיבת חברון) והמנהל האזרחי, וביניהם שלמה גזית, אפרים סנה, מאיר כליפי, גדי שמני ונעם תיבון, לצד עיתונאים ותושבים יהודים ופלסטינים.

הפקת הסרט

  • בימוי: נועם שיזף, עידית אברהמי
  • הפקה: הילה מדליה, פול קאדו
  • מפיקים שותפים: סרג' גורדיי, מרטין לוראן, האנה פליפו
  • חברת הפקה: מדליה הפקות
  • תסריט: נועם שיזף, עידית אברהמי
  • עריכה: ארז לאופר
  • צילום: אבנר שחף
  • תחקיר: עידית אברהמי, נועם שיזף
  • עיצוב פסקול: מרטן קאדו-רויארד
  • מוזיקה: אריק שו

הסרט הופק בתמיכת ערוץ 8, HOT8, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, משרד התרבות והספורט, המועצה הישראלית לקולנוע, מפעל הפיס, CoPro - קופרו, France Televisions ,RTBF ,RTS SVT ,YLE ,MetFilm Sales

אירועים

דעת מבקרי הקולנוע

  • במדור התרבות והבידור של ynet נכתב כי הסרט "לא בהכרח אובייקטיבי כלפי שני הצדדים, אבל עם תמונת המצב שהוא מביא אי-אפשר להתווכח" וכי הוא "לא מאפשר להדחיק עוד את המצב בשטחים"[2].
  • במדור התרבות בוואלה! נכתב כי הסרט הוא "אגרוף בבטן" וכי "אסור לעצום מולו עיניים"[3].
  • במדור התרבות של מעריב נכתב כי "גם ימני וגם שמאלני לא יוכלו אחרי הסרט הזה לטמון את הראש בחול. רחוב אחד בחברון מגיש לצופה, ישר בפנים, את המשמעות של עם אחד ששולט בעם אחר"[4].
  • במדור הטלוויזיה של הארץ נכתב כי "הצפייה בסרט מטרידה ומכאיבה, ולכן חשובה"[5]
  • בישראל היום נכתב כי "'חברון: מעבדת השליטה' הוא סרט שלא מחביא את התעמולה שהוא נשלח לייצר"[6].

מחלוקת

הקרנת הסרט עוררה ביקורת בחברה הישראלית וקריאות לשלילת המימון מיוצריו. ארגון בצלמו ניסה, במספר מקרים, למנוע את הקרנת הסרט בישראל. בסינמטק בפרדס חנה הקרנתו המוקדמת בוטלה, בשל היותו לדברי הסינמטק סרט אנטי-ישראלי[7][8][3].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים